יום חמישי, 29 במרץ 2012

תחושות בטן - נורות האזהרה שלנו



מכירים את זה שלוקחים החלטה ובפנים עמוק מהבהבת חלושות נורית קטנה ואדומה...שעושים צעד משמעותי בחיים ותחושת בטן אומרת לנו לעשות משהו אחר...

הסימנים שאנחנו לא בדרך שנכונה לנו הם רבים ותמיד תמיד במגמה של התחזקות...הנורות גדלות, מתעצמות, ולבסוף נוסף להן גם צופר חזק של סירנה.  ואז...אז אנחנו סוף סוף עוצרים ומחילים לשאול את עצמנו איך בכלל הגענו לכאן כשבכלל רצינו להיות שם.

גלעד, עו"ד תל אביבי, עוד היה בכיתה יא' כשחלם ללמוד משחק בבית צבי לאחר השירות הצבאי. גלעד חלם אך הוריו חשבו אחרת ודאגו גם לומר לו את זה בלשון מאד ברורה שלא הותירה מקום לספק, "אתה תהיה עורך דין, זה מקצוע מכובד ובזה תמצא פרנסה, ממשחק אי אפשר להתקיים".

כבר בחופשת השחרור נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, "ובגיל 27 מצאתי את עצמי מתמחה במשרד עורכי דין ותיק וידוע בתל אביב".

אני מביט בו ורואה עצב בעיניו, כתפיו שמוטות, הוא נראה עייף ונשימותיו כבדות.

"ספר לי על תחילת הדרך" ביקשתי.

"בחצי השנה האחרונה לשרות הצבאי התחלתי ללמוד לפסיכומטרי, ובכל כמה ימים סבלתי מעוויתות בבטן, דקירות כאלה עמומות"

"הגעת לרופא?"אני בודק

"איזה רופא, בקושי היה לי זמן ללמוד, ההורים לחצו כדי שלא אפספס שנה"

"תמשיך"

"כשנרשמתי ללימודים, התחלתי לסבול יותר מהבטן. היו לי כמה שבועות של גהינום, בהם התפתלתי מכאבים. רופא המשפחה שלח אותי לסידרת בדיקות, אך התוצאות הראו שבריאותי תקינה. עשיתי קצת דיאטה והכאבים חלפו.

"ואיך עברו הלימודים?"

לא אהבתי את המרצים, לא התחברתי עם כל החרשנים ובקושי עמדתי בדרישות המינימום לשנה ב'. באותו הזמן בקושי תיפקדתי, הכאבים בבטן הלכו והתגברו עד שהגעתי למומחה בגסטרואנטרולוגיה, עברתי שלל בדיקות מחרידות ובסופן אובחן לי חיידק בבטן. קיבלתי כמה סוגי טיפולים וכמויות אנטיביוטיקה שיכלו להרוג סוס ורק באמצע שנה ג' הכאבים נעלמו."

"ואיך הבטן מאז?" 

"היו שנתיים רגועות יחסית, ולקראת סיום ההתמחות, די התלבטתי איך להמשיך, לפתוח משרד פרטי או להמשיך כשכיר, ואז הכאבים חזרו, עברתי התקף של חודשיים בהם היית מרותק למיטה ממש"


"בסוף פתחתי ממשרד פרטי ומאז אני עצמאי" חייך במבוכה קלה.

"והבטן?" אני מקשה

"הבטן לא עוזבת אותי, הכאבים באים והולכים, לפעמים בקטנה ולפעמים זה ממש נורא"

"לפני חודש עברתי יומיים איומים הרגשתי שאני פשוט הולך למות, באמת. ואז ברגע של אינטואיציה הרמתי לך טלפון."

"הבטן ממש הייתה איתך לאורך כל הדרך ובתחנות המשמעותיות ביותר הגוף שלך ניסה לאותת לך, ניסה לומר לך משהו, אבל אתה התעלמת. הכאבים הלכו והתגברו, אבל אתה התעקשת. היית צריך להגיע למצב כל כך קיצוני כדי לעצור את ההליכה הזו בדרך שכל כך לא רצית"

את הסיפור של גלעד אני מכיר, אני שומע אותו בגירסאות דומות, שוב ושוב לקוחות מספרים לי על כאבים ומכאובים איתם התמודדו, עם צרות, מחלות ובעיות רפואיות בחייהם.


במהלך חיינו אנחנו מקבלים החלטות או עושים בחירות ולעיתים רבות בניגוד לרצון האמיתי שלנו ורק מתוך כוונה לרצות אחרים. במצבים כאלו, אצל רבים מאיתנו הגוף מתחיל  "לדבר", התרגלנו לקרוא לזה "תחושת בטן", בעצם הגוף שלנו מנסה לומר לנו משהו. 

ההתעלמות מתחושות הגוף היא התעלמות ממשהו לא נכון, משהו לא טוב שקורה בחיינו היא לא להקשיב לקול הפנימי שלנו.

הגוף הוא נורת האזהרה הכי טובה והכי אמינה עבורנו – תשתמשו בו.



אין תגובות:

פרסום תגובה