"שום
דבר לא עובד, נמאס לי...אני מרים ידיים",
במילים האלה ובמבט עצוב וקודר מביט
בי דורון, "אי אפשר להשיג עובדים נורמליים, מה בסך הכל אני רוצה, שיעשו את מה
שאני אומר להם ושיהיה איכפת להם מהעסק בדיוק כמוני"
"מה הם לא
עושים? " הקשתי...
"עזוב"
נאנח, "להרים נייר מהרצפה, להקפיד שהסחורה תהיה מסודרת על המדפים, להדביק
תווי מחיר...ובכלל, לתת שירות אדיב ללקוחות...ולא עוזר שום דבר, כמה שאני מסביר
להם הכל נשאר אותו דבר..."
"ספר לי מתי
בפעם האחרונה הסברת להם מה אתה רוצה מהם?" ביקשתי
"אתמול"
זרק, "אתמול הגעתי לחנות אחר הצהריים ובכניסה, ממש על הדלת היתה מפוזרת סחורה מאחד
הספקים...על כמה מדפים מונחת סחורה נוספת באי סדר וללא מחירים. אתה לא מבין איך
כעסתי, "אמר בנשימה כבדה, "פשוט צרחתי עליהם שיסדרו הכל ומיד"
"וכל זה קורה
כשיש לקוחות בחנות"
"ברור, אז
מתי? אין לנו זמן לבזבז על שיחות בטלות, ראית שאנחנו עובדים מבוקר ועד ערב"
נתתי לו דקה להסדיר
את נשימתו, "איך מתנהלת העבודה בימי שישי? "
"ואם מגיעה
סחורה ביום שישי מה אתם עושים?"
"הרבה פעמים
היא נשארת בכניסה לחנות עד סוף היום או שאנחנו מפזרים אותה במהירות על
המדפים".
"מפזרים? מה
זה אומר? " אני בודק
"ככה סתם על
המדפים לא כל כך משנה איפה רק שלא תישאר מונחת בכניסה לחנות"
"ומה עם תוי
מחיר? "
"השתגעת"
הביט בי בפליאה "למי יש זמן לזה...וגם באמצע השבוע יש ספקים שפתאום מגיעים עם סחורה ומשאירים אותה בכניסה...לפעמים היא נשארת שם עד סוף היום"
"כלומר"
הבטתי בו במבט נוקב "בימי שישי ובימים אחרים כשאתה בעסק זה בסדר לא לסדר את הסחורה או לא להדביק תווי
מחיר?"
דורון הביט בי
בשקט, מחכה שאמשיך...
"חשבת פעם האם
יש התאמה בין מה שאתה אומר לבין מה שקורה במציאות? אתה מבקש שיקפידו לסדר את
הסחורה ולשים תוי מחיר בזמן שאתה בעצמך לא מקפיד על כך"
דורון השפיל מבטו
"אתה מבין" המשכתי "העובדים רואים שאתה אומר דבר אחד ומתנהג להיפך,
כלומר הם מבינים שאתה לא ממש מתכוון למה
שאתה אומר. אתה מתלונן שאתה לא
יכול לסמוך עליהם, שכאשר הם לבד לא איכפת להם מהעסק כמוך אבל מתברר שכאשר אתה
בחנות איתם אתה בעצמך לא מקפיד על הדברים האלו.
חיוך קל עלה על פניו...חיוך של מבוכה.
נתתי לו כמה רגעים
והוספתי "ומה התועלת לצעוק עליהם בזמן שיש לקוחות בחנות, האם זה תורם לעסק
שלך? על זה נדבר בפעם הבאה"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה