יום חמישי, 27 בדצמבר 2012

הגיע הזמן לגלות את סוד ההצלחה העסקית



בפוסט הקודם  עסקתי בנוכחות שלנו בעסק , הצגתי את האני מאמין שלי לפיו, מידת תשומת הלב שאנו נותנים למה שקורה לנו במשך היום היא הנוכחות שלנו כבעלי העסק או כמנהלים וזו אחת הנקודות החשובות בניהול העסק.

רגע....לפני שאני ממשיך,
ממש לפני כמה ימים הוצאתי את המדריך לניהול נכון ובו עשרת הדברים החשובים ביותר לניהול עסק, הדברים שאף מאמן או יועץ לא יספר לך עליהם, המדריך שילווה אותך בשנת 2013 .

אני מזמין אותך ללחוץ על הקישור הבא ולקבל במתנה את המדריך :

להקליק כאן כדי להוריד את המדריך שלך

   
ובחזרה לנוכחות..... 
להיות נוכח לעצמי זה להיות מחובר לכל מה שקורה בראש שלי ובגוף שלי במשך היום.המחשבות, הרגשות והתחושות שלנו באינטראקציות שיש לנו עם אנשים שונים ובאינטראקציות שיש לנו עם עצמנו ביחס לאירועים השונים שאנו חווים.

חשוב לי לציין כי נושא הנוכחות הוא חשוב וכלל אינו מתייחס לבעלי עסקים בלבד, הוא מתייחס לכולנו ובכל תחומי החיים שלנו.

העבודה על הנוכחות שלנו בחיים בכלל ובעסק שלנו בפרט לא מתחילה בבוקר יום העבודה לפני שהגענו לעסק, אלא מתחילה ביום שלפני. נכון, בדיוק כך.
  • השלב הראשון בעבודה על הנוכחות שלנו מתרחש בסיומו של כל יום ואני מציע להקדיש לכך כ 15-20 דקות מידי יום.
  • יש לקנות מחברת או דפדפת ועט שנוח לך לכתוב איתו, להחליט על זמן ומקום ולשבת עם עצמך.
  • חשוב שבזמן הזה איש לא יפריע לך וגם לא יהיו הפרעות מכל סוג שהוא לרבות טלפונים, הודעות sms, מוזיקה ברקע, טלויזיה, בעלי חיים שמסתובבים בין הרגליים וכד'.
  • יש להניח את כלי הכתיבה בצד, לעצום עיניים, ולהריץ לעצמך סרט בראש - סרט העלילה של היום שהיה. השאלה שאני מציע לשאול בהקשר הזה - מה היה משמעותי היום בחיי?
  • רק אחרי שקיבלת בהירות לשאלה זו, יש לקחת את כלי הכתיבה ולכתוב באופן אינטואיטיבי את כל מה שעולה לך בראש, אבל באמת הכל, בלי פילטרים ובלי עריכה, גם על הכתב ממש לא הייתי מציע להתעכב אלא על הכתיבה ועליה בלבד.
  • ומה לכתוב? האירועים שהתרחשו לאורך היום הם לא העיקר בתרגול הזה, העיקר הוא ההתבוננות על עצמך. וכשאני מדבר על התבוננות אני מתכוון להתעמקות במחשבות, ברגשות ובתחושות.
  • כדאי לכתוב בראש העמוד את השאלה הבאה: למה הייתי נוכח היום בעצמי?
  • לענות באופן אינטואיטיבי ולחזור שוב ושוב לשאלה הזו עד שאין יותר מה לכתוב.
          

התהליך הזה של הכתיבה האינטואיטיבית הינו תהליך קל, מהנה והאמת שאני מוצא ואתו ככיפי. כדאי ואני ממש ממליץ לנהל אותו בדיוק לפי הכללים שציינתי.
כדי לשמור על בהירות חשוב לי מאוד לציין מספר דברים לגבי המושגים שבהם השתמשתי:
  • מהן מחשבות זה די ברור, אך אני רוצה שהכתיבה להדגיש שעליך להתייחס לדברים המשמעותיים שהסתובבו לך בראש במשך היום ולא לכל מחשבה טועה שבאה והלכה לה.
  • רגשות ותחושות, התרגלנו (חלקנו לפחות) לערבב את שני המושגים אז אני רוצה להבהיר כי זה ממש לא כך.
  • רגשות לדוגמא הן כעס, שמחה, אושר, גאווה, תסכול, הנאה, עצב, סיפוק ועוד.
  • תחושות לדוגמא הן כאב ראש, מחנק או יובש בגרון, רפיון בגוף, נשימה קלה, דופק מואץ, קושי בנשימה, מתח בגוף, נשימה מהירה, גירוד, כאב בגב ועוד.

על התרגול הזה יש לחזור מידי ערב, לא כשהעיניים ממש נעצמות, שבעה ימים בשבוע 365 ימים בשנה.
כששואלים אותי מה הקטע של התרגול הזה אני מסביר שהכתיבה הזו מידי יום, מאלצת אותנו לעשות עצירה מכל מירוץ החיים היומי, להתבונן בחזרה פנימה אל הראש לנו, אל התודעה שלנו.

ההתבוננות הזו נועדה לברר מה חויינו במשך היום, למה היינו נוכחים בתוך עצמנו, איזה רגשות עלו בנו ובאיזה הקשר, אילו תחושות בגוף שלנו נילוו לרגשות האלו ובכלל מה היו המחשבות שעברו לנו בראש, במה הראש שלנו היה עסוק.

ואיך כל זה קשור לתחילת הדברים?


ככל שאנחנו מקפידים לכתוב מידי יום, לברר עם עצמנו מה חווינו לאורך היום, כך אט אט מתפתח בתוכנו מנגנון מדהים שמגביר את הנוכחות שלנו לכל מה שקורה סביבנו בזמן אמיתי. 

סוד ההצלחה העסקית הוא פשוט, לאמן את התודעה שלנו להיות ערים לעצמנו, להיות נוכחים לדברים ולהתרחשויות שסביבנו. להיות ערים למחשבות שעולות בראש בהקשר למצבים ולאינטראקציות שחווינו, להיות ערים לרגשות הרבים שעולים בנו באותם מצבים ולשים לב כמה הגוף שלנו מגיב למה שקורה ואיך הוא מגיב.

בשלב הבא אתייחס בדיוק לנושא הזה, לתחושות שלנו בגוף וכמה שמידת הנוכחות שלנו לתחושות האלו עשויה להקל עלינו להבין את עצמנו, את ההחלטות שאנו מקבלים ואת הפעולות שהחלטות אלו מייצרות ועל כך בניוזלטר הבא.

אז כל שנותר, לקנות פנקס או דפדפת, עט שממש נוח לך לכתוב איתו ולצאת לדרך מרתקת, דרך הנוכחות, דרך קסומה שלאורכה מסתתר עולם עשיר ומופלא, עולם החיים של כל אחד מאיתנו.

ורגע אחד לפני סיום...שוב תזכורת!!!




בהצלחה!

דן כהן -אימון אישי ועסקי

קוראים יקרים,
אני מזמין אתכם להעביר את הפוסט לחברים נוספים שעשויים לגלות עניין ולהיתרם מהתכנים שעולים בולבקר באתר שלי, www.2c2b.co.il – "לראות כדי להיות", ללמוד עוד אודותיי, להכיר את האימון המצולם, לקרוא רשמים של מתאמנים שחוו את המסע המיוחד ולהכיר את מוצרי האימון הנוספים שפיתחתי.

במידה ויש נושאים אישיים או עסקיים עליהם הייתם רוצים שאכתוב אשמח אם תפנו אלי בדוא"ל dancohen@013.net  או בטלפון הנייד 054-6644177

                                   
                                     




יום רביעי, 19 בדצמבר 2012

גם אתם נוהגים בעיניים עצומות?

ממש בלק-אאוט... לאן נעלמו לי 60 ק"מ?

"בעוד אני מושיטה את ידי אל הטלפון ללחיצה על End לסיום השיחה, שיגרתי מבט חטוף מבעד לשמשה הקדמית ומצאתי את עצמי עומדת ברמזור" כך התחילה ענת את השיחה שלנו.

"מעלי גשר המיתרים, מימיני חבורת ילדים עם פיאות ארוכות ממתינה לרמזור שיתחלף לירוק, משמאלי טנדר דהוי עם חמישה פועלים חבושי כפיות, לפני אוטובוס  אגד מעשן....אני בכניסה לירושלים"

"מוזר" היא ממשיכה, "אני מהרהרת על נפלאות החיים, נסעתי מתל אביב לירושלים, 40 דקות של נהיגה בכביש די סואן ומה אני זוכרת מהנסיעה הזו....את המשאית התקועה ביציאה מהאיילון, את הפקק בשער הגיא (איך אפשר בלי...) ו...וזהו..."



רגע, נחזור טיפה לאחור....

ענת, אדריכלית מצליחה, נוסעת בכל יום שני לירושלים.

ענת היא בחורה שנוהגת לנצל היטב את הזמן שלה, במשך כארבעים דקות החזירה טלפונים, קבעה פגישות, השאירה הודעות וניהלה שיחה חשובה עם לקוח ותיק שעומד לפני החלטה חשובה.

למען הגילוי הנאות אני חייב לציין כי בחודשים האחרונים עשינו ענת ואני עבודה רצינית, ממש חריש, ושיפרנו מאוד את ההתנהגות שלה על הכביש. המהירות ירדה, העקיפות הצטמצמו ואפשר לומר שהיא הפכה לנהגת הרבה יותר רגועה.

ולמה אני מציין את זה?

אה זה פשוט, ענת הפכה לנהגת זהירה יותר, זה נכון, אבל עדיין היא יכולה לנהוג דרך של 60 ק"מ ולא לזכור חלקים נכבדים ממנה, לא לזכור מה קרה על הכביש, מי עקף אותה, את מי היא עקפה, איזה נוף ניבט מהחלון....

נוכחות, אחת הנקודות החשובות עליה אני שם דגש בתהליך האימון היא מידת הנוכחות שלנו כבעלי עסקים למציאות העסקית.




כשאני מדבר על נוכחות, בדרך כלל הגבות מורמות, "על מה אתה מדבר", "הייתי במשרד כל השבוע", "אני לא עוזב את העסק לדקה", חלק מהתגובות שאני שומע...


"נכון" אני ממשיך, "אתה באמת היית בעסק כל השבוע, אבל מה חווית עם עצמך בעסק בשבוע האחרון?
האם היית ער לדברים שנהנית מהם? האם שמת לב לדברים שהרגיזו אותך? איך הרגשת כאשר צ'ק של אחד הלקוחות חזר א.כ.מ.?

נוכחות היא מידת תשומת הלב שאנו נותנים למה שקורה לנו במשך היום.

המחשבות, הרגשות והתחושות שלנו באינטראקציות שיש לנו עם אנשים שונים ובאינטראקציות שיש לנו עם עצמנו ביחס לאירועים השונים שאנו חווים.

כדאי לשים לב, זה שאני נוכח פיזית בעסק שלי ממש לא אומר שאני באמת נוכח למה שקורה בו לאורך היום.

בדיוק כמו הנוף המרהיב והשדות הירוקים שענת פיספסה בדרכה לירושלים כך בקלות בלתי נסבלת ממש ניתן לפספס את מה שבאמת מתרחש בעסק שלכם, לתת לדברים החשובים לעבור לידכם ולא להיות מודעים להם.

ולמה זה חשוב?

אההה....זה די פשוט.

ניהול העסק שלך דורש ממך לקרוא את המציאות ולקבל החלטות בהתאם. כאשר אינך רואה נכון את המציאות גם ההחלטות שלך יהיו שגויות או לפחות ממש ממש לא מדוייקות. 



הנוכחות תאפשר לך להיות במודעות הרבה יותר גבוהה להתרחשויות השונות, לרגשות שלך בהקשר אליהן ולתחושות שהגוף שלך חווה. לחוות את המציאות כפי שהיא באמת ומתוך כך לנהל נכון את העסק ולקבל החלטות מתאימות. 



 דן כהן -אימון אישי ועסקי

קוראים יקרים,

אני מזמין אתכם לבקר באתר שלי, www.2c2b.co.il – "לראות כדי להיות", ללמוד עוד אודותיי, להכיר את האימון המצולם, לקרוא רשמים של מתאמנים שחוו את המסע המיוחד ולהכיר את מוצרי האימון הנוספים שפיתחתי.

במידה ויש נושאים אישיים או עסקיים עליהם הייתם רוצים שאכתוב אשמח אם תפנו אלי בדוא"ל dancohen@013.net  או בטלפון הנייד 054-6644177

                                   
                                     

יום שבת, 15 בדצמבר 2012

המציאות של היום היא ההיסטוריה של מחר

תפסיק לחפור הם גוערות בי כל הזמן
והאמת שבצדק כנראה...
כי לפעמים הן מרגישות שאני
ממש ממש מגזים עם זה.

הבנות שלי ובזמן האחרון גם הבן שלי
כולם יצאו נגדי...כולם מבקשים להוריד ווליום
"אבא תרחם" תעזוב אותנו..
קצת מנוחה יום שישי היום...

מצחיק, ישבתי השבוע וברקע שיחה שכזו
שמעתי את עצמי אבל בקול אחר
בקול נשי צעיר קצר ונמרץ...
הבת שלי משוחחת עם חברתה...

חפירות חשבתי לעצמי הא...
אני חופר והיא מה?
היא האמא של החופרות
ממש קודחת לה בראש.

לאמן עבורי זה עולם שלם
לאמן עבורי זו דרך חיים
זה להאמין בדרך
ולחיות אותה 24/7.

הרבה לפני שהחלטתי להיות מאמן
בחרתי לעצמי בדרך לחיים
בחרתי איך אני רוצה להתנהג
איזה אדם אני רוצה להיות.

האמת מה אני אגיד לך,
זה הרבה יותר קל לשבת ולשמוע
אנשים אחרים שמספרים על חייהם
לדייק אותם וללוות אותם לשינוי בחייהם

ברגע שזה מגיע אלי...אוף זה קשה
הרבה הרבה יותר קשה.
לעצמי הכי קל לי לעשות הנחות,
לעצמי אני בקלות רוצה לוותר.

והשיעור עבורי בכל יום מחדש,
הוא לשאול את עצמי איפה אני מוותר
איפה אני סוטה מהדרך שבחרתי
איפה ירדתי לדרך צדדית.

השיעור הזה הוא חזק ומאלף
אני לומד ממנו כמובן על עצמי
ואני לומד ממנו איפה החולשות של כולנו
איפה כולנו מוותרים לעצמנו!

ולמה דווקא היום בחרתי לכתוב
על הוויתורים שאנחנו עושים לעצמנו,
על הקלות הבלתי נסבלת,
שבא אנו מוליכים את עצמנו לאיבוד?

 

חנוכה הוא חג שמסמל גבורה
חג שמספר על אומץ, הקרבה ונחישות.

כשאני חושב על האתגרים הקטנים שלי,
אני חושב על האתגרים הקיומיים
איתם התמודדו לפני יותר מ -2000 שנה
אנשים כמוני וכמוך שרצו לחיות בשקט ובשלווה.

אם הם היו מותרים לעצמם,
אם הם היו מוותרים על המאבק,
על הצדק ועל הזהות שלהם
ההיסטוריה בוודאי היתה נראית אחרת

והיום, אנחנו, את, אתה אני
מייצרים כל אחד את המציאות שלו
כל אחת את המורשת האישית שלה,
המציאות של היום היא ההיסטוריה של המחר.

החפירות שאני חופר לילדי יוצרות מורשת
ודרך החיים שלי מייצרת מציאות אחרת.
אני בוחר לא לוותר לעצמי
והמציאות של חיי מספרת את זה מידי יום.

בימים האלו של חג ושמחה,
בין כל הסופגניות, הלביבות והחנוכיות
אני בוחר להזכיר לעצמי
לא לוותר, לחיות באומץ ובנחישות.

המציאות של היום היא ההיסטוריה של מחר.


דן כהן -אימון אישי ועסקי

קוראים יקרים,
אני מזמין אתכם להעביר את הניוזלטר לחברים נוספים שעשויים לגלות עניין ולהיתרם מהתכנים שעולים בו, לבקר באתר שלי, www.2c2b.co.il – "לראות כדי להיות", ללמוד עוד אודותיי, להכיר את האימון המצולם, לקרוא רשמים של מתאמנים שחוו את המסע המיוחד ולהכיר את מוצרי האימון הנוספים שפיתחתי.
במידה ויש נושאים אישיים או עסקיים עליהם הייתם רוצים שאכתוב אשמח אם תפנו אלי בדוא"ל dancohen@013.net  או בטלפון הנייד 054-6644177

                                       

יום שלישי, 4 בדצמבר 2012

אותי זה מטריף

שבע ורבע בבוקר ,
נהג משאית הזבל עוצר באמצע הכביש
למרות שיש לו המון המון מקום בצד...

 

עשר וחצי בבוקר,
נהג שנוסע ממש לפני 70 קמ"ש
כן... במסלול השמאלי...כמובן!

שתים עשרה בצהריים,
הטלרית בבנק מקבלת בתור של העסקים
דווקא לקוחות מקורבים פרטיים...

,






















כמעט חמש אחה"צ...
הפקידה של הרופא קוראת בדיוק לפני,
למישהו שאיחר את התור שלו בחצי שעה...

שמונה ועשרים בערב,
לחכות עשר דקות עם טוש פתוח, ולהבין,
שהילדים גמרו את כל המים החמים...

רבע לעשר,
לגלות שהמייל הדחוף מהבוקר,
נשאר תקוע באאוטלוק....

יש מישהו שלא מכיר את הרשימה הזו,
אותה או רשימה אחרת דומה,
כן, לרובנו יש רשימות כאלו,
של דברים שיכולים להטריף אותנו...

בתור אחד שהנושא קרוב לליבו,
אחד שיש לו פתיל קצר במיוחד,
שיכול להעיד על עצמו שעושה מאמץ
לנטרל את התגובה או לפחות להחליש אותה...

למדתי והבנתי שאני יכול,
לכבות את הפתיל כשהוא רק נדלק,
לשמור על שפיות ולחזור לשליטה,
לנהל את עצמי במצבים האלה...

קודם כל והכי חשוב היה לזהות..
מה מדליק אותי ומה מטריף אותי,
מה יכול להוציא אותי מדעתי,
ומה "גורם לי" לאבד שליטה...

אחר כך הבנתי משהו מדהים,
שהגוף שלי הוא בעצם הבוס,
ברגעים האלו תחושות שונות עולות בי
כאבים, לחצים, דופק המהיר ומה לא...















כשרע לי והגוף במצוקה,
אני ממהר להגיב בלי מחשבה,
תגובה מהירה ואוטומטית חסרת פשר
שמיד מחלישה את עוצמת התחושות...

אז התחושות נחלשות וזה יופי,
אבל השכל, ההיגיון, המחשבה,
הם נזנחו בצד כחסרי תועלת,
ואני הגבתי ...שלא נדע....

היום אני כבר יודע,
איזה תחושה עולה בי ומתי,
אני מחכה לה מעבר לפינה,
נושם עמוק ונושם פעמיים..

ובמקום תגובה כזו שרק מזיקה,
אני מצליח (לא תמיד כמובן),
להפעיל את גלגלי המחשבה,
ולתת להגיון להגיב או לוותר על תגובה...
 

אז אם אני הצלחתי

אני מזמין גם אותך לנסות...

מה כבר אפשר להפסיד?


שיהיה לכולנו המשך שבוע מוצלח וטוב...ושננסה להיות בשליטה מגניב

דן כהן -אימון אישי ועסקי

במידה ויש נושאים אישיים או עסקיים עליהם הייתם רוצים שאכתוב אשמח אם תפנו אלי בדוא"ל dancohen@013.net  או בטלפון הנייד 054-6644177

                                       

יום שני, 26 בנובמבר 2012

נמאס לי

לא נמאס לכם???
לי זה נמאס, פשוט נמאס כבר!
אי אפשר ככה יותר, זה פשוט לא יתכן,
הפעם נחצו כל הגבולות וכל הקווים האדומים!!!

כל פעם זה אותו הסיפור,

מחליטים לעשות משהו

יוצאים לדרך
ומתקפלים באמצע.


ותירוצים? אוי תירוצים....
אז זהו שתירוצים לא חסרים,
לכולם יש סיבות טובות למה זה ככה
ואף אחד לא ממש לוקח אחריות


רגע רגע....שלא תהיה לכם טעות,

הפעם אני מדבר עליך ועלי ...כן כן.
לא, לא להרים גבה ולא להביט לצדדים
כן, אני מדבר עלינו.


את ואתה, אני ואנחנו,

כולנו מקבלים בכל שבוע החלטות
כולנו אומרים לעצמנו שהשבוע זה הולך לקרות
שקיבלנו החלטה, וזהו יוצאים לדרך.


ומה? נדה, כלום, גורנישט, אפס.

אז קיבלנו החלטה,
אז אמרנו שזהו זה
אז אמרנו....

ואני  
כבר חודשיים מסתובב עם החלטה בבטן,
בשבתות היא מתבשלת לעצמה טוב טוב,
בימי ראשון היא נדחית בגלל "אילוצים"
ומשני לשלישי בגלל חוסר זמן.

משלישי לחמישי הדרך קצרה,

ובשישי בבוקר..אז כבר אין מה לעשות,
בשבוע הבא זה בטוח יקרה
 ו...חזרתי למוצ"ש.


כבר חודשיים אני מסתובב עם החלטה כזו,
עד שהבנתי שככה זה לא יעבוד
שאם באמת אני רוצה לא רק להחליט 
אלא לצאת איתה לדרך
אני חייב לקחת את עצמי ברצינות.

איך? שאלתי את עצמי,

איך הפעם זה יקרה אחרת,
מה יגרום לי הפעם לקחת את עצמי ברצינות
להפסיק לדחות ...ולבצע ?!

 

מישהו חכם אמר לי פעם משפט גאוני,
"אל תיקח על עצמך משהו שאינך יכול לעמוד בו"
או במילים אחרות והכי ברורות,
"תעמיס על עצמך רק את מה שאתה יכול לסחוב"


אז חזרתי לשולחן הדיונים,


לקחתי את ההחלטה שלי,
כן זאת שאני כבר חודשיים דוחה,
ופירקתי אותה לחתיכות.

פירקתי ומצאתי שזה אפשרי,

אפשר לחלק אותה לחלקים קטנים יותר,
כאלו שאוכל לעמוד בהם,
כאלו שלא "יגרמו לי" לסגת לאחור.

ו
מה שהכי חשוב בכל התכנית הזו:
לחלק לחלקים קטנים וברורים,
לאסוף אותם בכל שבוע אחד לאחד,
וכך שכל החלקים יצטרפו לפאזל אחד.

לי נמאס, כבר אמרתי לא?

אז עשיתי לי הרגל שכזה,
לצאת לדרך עם החלטות גדולות Out
לפרק אותן להחלטות קטנות In !!!

 אז אם גם לכם נמאס,
ומרגיש לכם שכבר ניסיתם הכל,
החלטתם ונכשלתם ושוב החלטתם ושוב פישלתם...
זה הזמן לעצור !

לקבל החלטות, לשנות הרגלים, לחלק לחלקים, ולבצע.

ושיהיה לכולנו המשך שבוע מצויין, מוצלח ומפתיע  !!!

דן כהן -אימון אישי ועסקי.

קוראים יקרים,
אני מזמין אתכם להעביר את הפוסט לחברים נוספים שעשויים לגלות עניין ולהיתרם מהתכנים שעולים בולבקר באתר שלי, www.2c2b.co.il – "לראות כדי להיות", ללמוד עוד אודותיי, להכיר את האימון המצולם, לקרוא רשמים של מתאמנים שחוו את המסע המיוחד ולהכיר את מוצרי האימון הנוספים שפיתחתי.

במידה ויש נושאים אישיים או עסקיים עליהם הייתם רוצים שאכתוב אשמח אם תפנו אלי בדוא"ל dancohen@013.net  או בטלפון הנייד 054-6644177

                                        

יום שישי, 23 בנובמבר 2012

עמוד הענן שלי

הפסקת האש כבר נכנסה לתוקף, הבנים שגוייסו שוחררו ברובם לבתיהם וכולנו נשארנו עם שאלות ותהיות....בשביל מה יצאנו למבצע הזה, למה לא נכנסנו בהם יותר, מה יהיה, האם יחזרו הטילים לדרום ומתי....

אני מציע לשים את כל השאלות האלו ועוד רבות אחרות שעולות בראשכם הצידה...ולהיות נוכחים לשקט שיש כרגע, לרגעים האלה שהכל רגוע, למלחמה שנמנענו ממנה ממש ברגע האחרון, לאבדות ולפצועים שלא יהיו...לפחות בסיבוב הזה (וזה המון)

לפני שבוע בדיוק, בשעות בהן היכו מטוסי חיל האויר שוב ושוב במחבלי החמאס, כתבתי פוסט חשוב ואני בוחר היום לשתף אותו לכולם.

קריאה מהנה ושבת טובה ומבורכת.
  
ערב, מהטלוויזיה מהדהדים קולות של מלחמה, הפרשנים בערוצי החדשות חוגגים, ובמילים שחוקות מסבירים את מה שאינם יודעים. אני מביט אל קיר הפייסבוק שעל צג המחשב וגולל בסתמיות את העכבר לאורך דף הבית. העיניים סורקות את המסך שכותרתו בכחול לבן, מחפשות ומצפות למצוא סטטוסים של תמיכה, עידוד והרגעה, סטטוסים שמביאים רגש אמיתי ואמפטיה לתוך כל הקלחת הלאומית.

                                 

ואני מופתע...נדהם למצוא את הגיבוב הסתמי והרגיל הכולל תמונות של ספלי קפה מהבילים (בשביל מה מצלמים אותם בכלל???) שקיעות נדושות שעברו מייקאובר עצבני ומיותר, אמרות שפר לעוסות, הגיגי לשון חסרי טעם ובעלי עסקים שמקדמים את עצמם בדרכים עקיפות ופתלתלות...

לא יודע עם גועל נפש זו המילה, אבל הרגשתי שבא לי ללחוץ על logout, ולהחזיר את חשבוני לבוראו העשיר מעבר לים

גל של ביקורת נוקבת עלה בי, מה ההתעלמות הזו ואיפה הסולידריות זעק בי קול נוקב בכעס, איפה החיבוק לאלו שחייהם מטלטלים בין אזעקות הצבע האדום, לאן נעלמה האחווה והחיזוק הלאומי בימים כאלו כשפחד מתערבב בכאב ובאובדן.

יכולתי להמשיך ולכתוב על המחשבות והרעיונות שחלפו בראשי, ממחיקת חברים הפגנתית, דרך כתיבת סטטוס נוקב כסוג של קונטרה ועד כתיבת תגובות מתלהמות...

גל הביקורת האדיר ששטף אותי סחף אותי להתקשר לבת זוגי ולהשמיע את דעותיי בנחרצות כעוסה. והיא, בתגובה מאוד אופיינית ומדויקת, בקול איתן, יציב ואוהב שהעיר אותי לעצמי והאיר לי את המציאות באור שונה לגמרי אמרה לי את מה שלא טרחתי להגיד לעצמי.

"ביקורת" היא אמרה, "אני שומעת ממך המון ביקורת. אז לפני שאתה הולך לכתוב משהו, תחשוב קצת מה אתה רואה בעצמך ועל מה אתה כל כך כועס".

המילים שלה טלטלו אותי בחוזקה, הרגשתי שיד נעלמת מנסה להאט ולבלום אותי, ב - 110 קמ"ש (בדיוק...), האספלט של כביש שש נראה שחור מתמיד, העננים נראו אפורים ומאיימים. באחת הונחה מולי מראה ענקית ומגדילה, ואני מביט בפני ורואה את כל הקמטים הקטנים, את זיפי הזקן ושאר פגמים שבמבט חטוף של בוקר בראי פשוט אינם נראים.

כמה ימים חלפו ואני עוסק בחשבון נפש פנימי, מתעמת עם הביקורת שלי מההתעלמות הלאומית, מחפש את ההתעלמות האישית שלי, שואל ובודק ומנסה להבין, "מה מונח אצלי בדיוק בקצה האף ואינני רואה אותו". ככל שאני מנסה לתת מענה לשאלות הפנימיות האלו, אני מוצא את עצמי רגוע יותר. ככל שאני מקבל בהירות פנימית, גל הביקורת שהיה בי הולך ונרגע.

ובמציאות, כאילו מטה של קסם הונף באוויר ובדף הפייסבוק עולים וצצים סטטוסים רבים של חיזוק ותמיכה, המון מילים של הרגעה ואהבה, שפע של סולידריות וגאווה לאומית שהולכת וגואה.תמונת חיילים מאובקים נשענים על טנק מכוסה בבוץ, שיתוף אישי ישר מהמרחב המוגן, אינסוף הזמנות לאירוח תושבי הדרום ומשפטי חיזוק רגישים, מחליפים את ספלי הקפה והשקיעות.

כל מה שיפה ומיוחד בעם שלנו נוכח לי כעת.


ואני? אני קיבלתי השבוע שיעור כפול בחיים

האימרה הנדושה סנדלר מסתובב יחף" קיבלה עוד משמעות. כמאמן אני מלווה אנשים בחייהם האישיים והעסקיים להכיר את עצמם, לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם המציאות כפי שהיא. בזכות בת זוגי הנדירה למדתי שלמרות היותי מאמן אינני חסין ואני עלול "להירדם" וזכיתי בשיעור חשוב על ביקורת.
התעוררתי לראות במציאות את מה שבחרתי לא לראות, להתמודד עם הקושי ולהפסיק להתעלם ממנו.

"עמוד ענן", זה הענן המיוחד שליווה את בני ישראל בצאתם ממצרים ובמסעם במדבר, שימש כמורה דרך ואף עליהם.

לכל אחד מאיתנו יש עמוד ענן פנימי שמלווה ומדריך אותנו בדרכנו בחיים. כדאי מעת לעת לעצור, להקשיב ולהתבונן כמה אנו ערים לקולות שלו ולסימנים שהוא מנסה להראות לנו ולבדוק האם באמת אנו הולכים בדרך הנכונה לנו.

שיהיה לכולנו שבוע טוב ושקט, שהבנים יחזרו הביתה בשלום ושקולות המלחמה יתחלפו במהרה בקולות של שלום.

דן כהן -אימון אישי ועסקי

קוראים יקרים,
אני מזמין אתכם להעביר את הפוסט לחברים נוספים שעשויים לגלות עניין ולהיתרם מהתכנים שעולים בו, לבקר באתר שלי, www.2c2b.co.il – "לראות כדי להיות", ללמוד עוד אודותיי, להכיר את האימון המצולם, לקרוא רשמים של מתאמנים שחוו את המסע המיוחד ולהכיר את מוצרי האימון הנוספים שפיתחתי.

במידה ויש נושאים אישיים או עסקיים עליהם הייתם רוצים שאכתוב אשמח אם תפנו אלי בדוא"ל dancohen@013.net  או בטלפון הנייד 054-6644177

                                       

יום רביעי, 7 בנובמבר 2012

מה מתחבא מאחורי הגב שלך?

השבוע פגשתי את ירון, ירון בעלים ומנהל של עסק גדול וידוע בתחום ההלבשה. הרושם שקיבלתי הוא שמדובר בעסק מאוד מאוד מצליח. רושם חיצוני כבר כולנו יודעים יכול כל כך להטעות שאני חוזר ובודק, שואל שוב ומקשה רק כדי לוודא שקלטתי את התמונה הנכונה.

ירון מצידו "חי בסרט". העסק מצליח, המדפים מלאים בסחורה, החנויות מלאות, והכסף זורם לקופות. "תראה לאן הגעתי תוך שנתיים" הוא אומר ומצביע בגאווה על החנות הענקית ממרומי משרדו בקומת הגלריה, שוכח לרגע שהוא היה זה שהזמין אותי לשיחה.

"שנייה אחת" אני עוצר את שטף ההתלהבות, "מה עם הערימת ההחזרות הענקית במחסן" אני מקשה "ושלושת הקופאיות שלא הגיעו היום לעבודה.. ובכלל מה קורה פה במהלך השבוע ולא ביום חמישי אחרי הצהריים...”

 ירון משתתק, מביט בי במבוכה ונועץ את מבטו בנקודה דמיונית בקיר שמאחורי.



ומאין הכל מתחיל?  אנו מתעלמים ממה שנמצא ממש מאחורינו ועוצמים עין מלראות את המציאות.

ככל שאנו מאמינים בתמונת המציאות שאנו בוחרים, ככל שאנחנו אוחזים בסיפור שאנו מספרים עמוק בתוך הראש לעצמנו ולא מוכנים להיפרד ממנו, כך איננו מאפשרים למציאות האמיתית לחדור אל התודעה שלנו. אנו מספרים לעצמנו סיפור על המציאות הזו, סיפור שהופך בעינינו למציאות עצמה ושדרכו אנו מקבלים את ההחלטות שלנו.

בהירות ודיוק הן בעיני המפתח לכל דבר בחיינו, לכל החלטה שנקבל ולכל בחירה שנעשה. רבים מאיתנו אינם מתנהלים ממקום של עצירה והתבוננות אלא ממקום די אוטומטי. אנחנו מתרגלים לדרך חיים מסויימת, אנחנו מאמינים שהבחירות שלנו נכונות וממש משוכנעים שההחלטות שאנו לוקחים הן שיובילו  להגשמת הרצונות ושאיפות שלנו.
 
נכון מאוד...הדרך להכיר את עצמך, לפגוש את המציאות כפי שהיא, להסתכל לכל מה שמסביב לך בלבן של העיניים היא דרך קשה שדורשת אומץ ומחייבת מאמץ והשקעה .

מהניסיון שלי הדבר שהכי קשה לנו, לכולנו, הוא הצעד הראשון, בדיוק כמו טבילת האצבעות הקטנות של הרגל במים ובדיקת הטמפרטורה רגע לפני שקופצים לבריכה הכחולה והצוננת.

אז נכון שהצעד הראשון הוא קשה, אפילו קשה מאוד. נכון שהמים של הבריכה הזו לא כל כך חמים ונעימים והכי נכון שכולנו היינו מעדיפים לרבוץ על כסא הנוח לצד הבריכה ללקק טילון או ללגום בהנאה מבקבוק קולה קר. זה ברור.

אבל, וזה אבל חשוב מאוד, הצעד הזה שהוא כל כך קשה, הולך ונהיה עוד יותר קשה מיום ליום. בכל רגע שעובר, בכל שעה שחולפת, דרך כל החלטה ובחירה שאנו לוקחים אנו עושים את הדרך חזרה לקשה יותר

 שאלו את עצמכם, עכשיו ברגע הזה ממש, האם אני רוצה לעשות שינוי? 

ואם התשובה חיובית, חפשו, התייעצו, שאלו ומיצאו את העזרה שמתאימה לכם ועלו על דרך חדשה של שינוי וצמיחה אישית.


 
דן כהן -אימון אישי ועסקי

קוראים יקרים,
אני מזמין אתכם לבקר באתר שלי,www.2c2b.co.il – "לראות כדי להיות", ללמוד עוד אודותיי, להכיר את האימון המצולם, לקרוא רשמים של מתאמנים שחוו את המסע המיוחד ולהכיר את מוצרי האימון הנוספים שפיתחתי.
במידה ויש נושאים אישיים או עסקיים עליהם הייתם רוצים שאכתוב אשמח אם תפנו אלי בדוא"ל dancohen@013.net  או בטלפון הנייד 054-6644177