יום שני, 26 בנובמבר 2012

נמאס לי

לא נמאס לכם???
לי זה נמאס, פשוט נמאס כבר!
אי אפשר ככה יותר, זה פשוט לא יתכן,
הפעם נחצו כל הגבולות וכל הקווים האדומים!!!

כל פעם זה אותו הסיפור,

מחליטים לעשות משהו

יוצאים לדרך
ומתקפלים באמצע.


ותירוצים? אוי תירוצים....
אז זהו שתירוצים לא חסרים,
לכולם יש סיבות טובות למה זה ככה
ואף אחד לא ממש לוקח אחריות


רגע רגע....שלא תהיה לכם טעות,

הפעם אני מדבר עליך ועלי ...כן כן.
לא, לא להרים גבה ולא להביט לצדדים
כן, אני מדבר עלינו.


את ואתה, אני ואנחנו,

כולנו מקבלים בכל שבוע החלטות
כולנו אומרים לעצמנו שהשבוע זה הולך לקרות
שקיבלנו החלטה, וזהו יוצאים לדרך.


ומה? נדה, כלום, גורנישט, אפס.

אז קיבלנו החלטה,
אז אמרנו שזהו זה
אז אמרנו....

ואני  
כבר חודשיים מסתובב עם החלטה בבטן,
בשבתות היא מתבשלת לעצמה טוב טוב,
בימי ראשון היא נדחית בגלל "אילוצים"
ומשני לשלישי בגלל חוסר זמן.

משלישי לחמישי הדרך קצרה,

ובשישי בבוקר..אז כבר אין מה לעשות,
בשבוע הבא זה בטוח יקרה
 ו...חזרתי למוצ"ש.


כבר חודשיים אני מסתובב עם החלטה כזו,
עד שהבנתי שככה זה לא יעבוד
שאם באמת אני רוצה לא רק להחליט 
אלא לצאת איתה לדרך
אני חייב לקחת את עצמי ברצינות.

איך? שאלתי את עצמי,

איך הפעם זה יקרה אחרת,
מה יגרום לי הפעם לקחת את עצמי ברצינות
להפסיק לדחות ...ולבצע ?!

 

מישהו חכם אמר לי פעם משפט גאוני,
"אל תיקח על עצמך משהו שאינך יכול לעמוד בו"
או במילים אחרות והכי ברורות,
"תעמיס על עצמך רק את מה שאתה יכול לסחוב"


אז חזרתי לשולחן הדיונים,


לקחתי את ההחלטה שלי,
כן זאת שאני כבר חודשיים דוחה,
ופירקתי אותה לחתיכות.

פירקתי ומצאתי שזה אפשרי,

אפשר לחלק אותה לחלקים קטנים יותר,
כאלו שאוכל לעמוד בהם,
כאלו שלא "יגרמו לי" לסגת לאחור.

ו
מה שהכי חשוב בכל התכנית הזו:
לחלק לחלקים קטנים וברורים,
לאסוף אותם בכל שבוע אחד לאחד,
וכך שכל החלקים יצטרפו לפאזל אחד.

לי נמאס, כבר אמרתי לא?

אז עשיתי לי הרגל שכזה,
לצאת לדרך עם החלטות גדולות Out
לפרק אותן להחלטות קטנות In !!!

 אז אם גם לכם נמאס,
ומרגיש לכם שכבר ניסיתם הכל,
החלטתם ונכשלתם ושוב החלטתם ושוב פישלתם...
זה הזמן לעצור !

לקבל החלטות, לשנות הרגלים, לחלק לחלקים, ולבצע.

ושיהיה לכולנו המשך שבוע מצויין, מוצלח ומפתיע  !!!

דן כהן -אימון אישי ועסקי.

קוראים יקרים,
אני מזמין אתכם להעביר את הפוסט לחברים נוספים שעשויים לגלות עניין ולהיתרם מהתכנים שעולים בולבקר באתר שלי, www.2c2b.co.il – "לראות כדי להיות", ללמוד עוד אודותיי, להכיר את האימון המצולם, לקרוא רשמים של מתאמנים שחוו את המסע המיוחד ולהכיר את מוצרי האימון הנוספים שפיתחתי.

במידה ויש נושאים אישיים או עסקיים עליהם הייתם רוצים שאכתוב אשמח אם תפנו אלי בדוא"ל dancohen@013.net  או בטלפון הנייד 054-6644177

                                        

יום שישי, 23 בנובמבר 2012

עמוד הענן שלי

הפסקת האש כבר נכנסה לתוקף, הבנים שגוייסו שוחררו ברובם לבתיהם וכולנו נשארנו עם שאלות ותהיות....בשביל מה יצאנו למבצע הזה, למה לא נכנסנו בהם יותר, מה יהיה, האם יחזרו הטילים לדרום ומתי....

אני מציע לשים את כל השאלות האלו ועוד רבות אחרות שעולות בראשכם הצידה...ולהיות נוכחים לשקט שיש כרגע, לרגעים האלה שהכל רגוע, למלחמה שנמנענו ממנה ממש ברגע האחרון, לאבדות ולפצועים שלא יהיו...לפחות בסיבוב הזה (וזה המון)

לפני שבוע בדיוק, בשעות בהן היכו מטוסי חיל האויר שוב ושוב במחבלי החמאס, כתבתי פוסט חשוב ואני בוחר היום לשתף אותו לכולם.

קריאה מהנה ושבת טובה ומבורכת.
  
ערב, מהטלוויזיה מהדהדים קולות של מלחמה, הפרשנים בערוצי החדשות חוגגים, ובמילים שחוקות מסבירים את מה שאינם יודעים. אני מביט אל קיר הפייסבוק שעל צג המחשב וגולל בסתמיות את העכבר לאורך דף הבית. העיניים סורקות את המסך שכותרתו בכחול לבן, מחפשות ומצפות למצוא סטטוסים של תמיכה, עידוד והרגעה, סטטוסים שמביאים רגש אמיתי ואמפטיה לתוך כל הקלחת הלאומית.

                                 

ואני מופתע...נדהם למצוא את הגיבוב הסתמי והרגיל הכולל תמונות של ספלי קפה מהבילים (בשביל מה מצלמים אותם בכלל???) שקיעות נדושות שעברו מייקאובר עצבני ומיותר, אמרות שפר לעוסות, הגיגי לשון חסרי טעם ובעלי עסקים שמקדמים את עצמם בדרכים עקיפות ופתלתלות...

לא יודע עם גועל נפש זו המילה, אבל הרגשתי שבא לי ללחוץ על logout, ולהחזיר את חשבוני לבוראו העשיר מעבר לים

גל של ביקורת נוקבת עלה בי, מה ההתעלמות הזו ואיפה הסולידריות זעק בי קול נוקב בכעס, איפה החיבוק לאלו שחייהם מטלטלים בין אזעקות הצבע האדום, לאן נעלמה האחווה והחיזוק הלאומי בימים כאלו כשפחד מתערבב בכאב ובאובדן.

יכולתי להמשיך ולכתוב על המחשבות והרעיונות שחלפו בראשי, ממחיקת חברים הפגנתית, דרך כתיבת סטטוס נוקב כסוג של קונטרה ועד כתיבת תגובות מתלהמות...

גל הביקורת האדיר ששטף אותי סחף אותי להתקשר לבת זוגי ולהשמיע את דעותיי בנחרצות כעוסה. והיא, בתגובה מאוד אופיינית ומדויקת, בקול איתן, יציב ואוהב שהעיר אותי לעצמי והאיר לי את המציאות באור שונה לגמרי אמרה לי את מה שלא טרחתי להגיד לעצמי.

"ביקורת" היא אמרה, "אני שומעת ממך המון ביקורת. אז לפני שאתה הולך לכתוב משהו, תחשוב קצת מה אתה רואה בעצמך ועל מה אתה כל כך כועס".

המילים שלה טלטלו אותי בחוזקה, הרגשתי שיד נעלמת מנסה להאט ולבלום אותי, ב - 110 קמ"ש (בדיוק...), האספלט של כביש שש נראה שחור מתמיד, העננים נראו אפורים ומאיימים. באחת הונחה מולי מראה ענקית ומגדילה, ואני מביט בפני ורואה את כל הקמטים הקטנים, את זיפי הזקן ושאר פגמים שבמבט חטוף של בוקר בראי פשוט אינם נראים.

כמה ימים חלפו ואני עוסק בחשבון נפש פנימי, מתעמת עם הביקורת שלי מההתעלמות הלאומית, מחפש את ההתעלמות האישית שלי, שואל ובודק ומנסה להבין, "מה מונח אצלי בדיוק בקצה האף ואינני רואה אותו". ככל שאני מנסה לתת מענה לשאלות הפנימיות האלו, אני מוצא את עצמי רגוע יותר. ככל שאני מקבל בהירות פנימית, גל הביקורת שהיה בי הולך ונרגע.

ובמציאות, כאילו מטה של קסם הונף באוויר ובדף הפייסבוק עולים וצצים סטטוסים רבים של חיזוק ותמיכה, המון מילים של הרגעה ואהבה, שפע של סולידריות וגאווה לאומית שהולכת וגואה.תמונת חיילים מאובקים נשענים על טנק מכוסה בבוץ, שיתוף אישי ישר מהמרחב המוגן, אינסוף הזמנות לאירוח תושבי הדרום ומשפטי חיזוק רגישים, מחליפים את ספלי הקפה והשקיעות.

כל מה שיפה ומיוחד בעם שלנו נוכח לי כעת.


ואני? אני קיבלתי השבוע שיעור כפול בחיים

האימרה הנדושה סנדלר מסתובב יחף" קיבלה עוד משמעות. כמאמן אני מלווה אנשים בחייהם האישיים והעסקיים להכיר את עצמם, לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם המציאות כפי שהיא. בזכות בת זוגי הנדירה למדתי שלמרות היותי מאמן אינני חסין ואני עלול "להירדם" וזכיתי בשיעור חשוב על ביקורת.
התעוררתי לראות במציאות את מה שבחרתי לא לראות, להתמודד עם הקושי ולהפסיק להתעלם ממנו.

"עמוד ענן", זה הענן המיוחד שליווה את בני ישראל בצאתם ממצרים ובמסעם במדבר, שימש כמורה דרך ואף עליהם.

לכל אחד מאיתנו יש עמוד ענן פנימי שמלווה ומדריך אותנו בדרכנו בחיים. כדאי מעת לעת לעצור, להקשיב ולהתבונן כמה אנו ערים לקולות שלו ולסימנים שהוא מנסה להראות לנו ולבדוק האם באמת אנו הולכים בדרך הנכונה לנו.

שיהיה לכולנו שבוע טוב ושקט, שהבנים יחזרו הביתה בשלום ושקולות המלחמה יתחלפו במהרה בקולות של שלום.

דן כהן -אימון אישי ועסקי

קוראים יקרים,
אני מזמין אתכם להעביר את הפוסט לחברים נוספים שעשויים לגלות עניין ולהיתרם מהתכנים שעולים בו, לבקר באתר שלי, www.2c2b.co.il – "לראות כדי להיות", ללמוד עוד אודותיי, להכיר את האימון המצולם, לקרוא רשמים של מתאמנים שחוו את המסע המיוחד ולהכיר את מוצרי האימון הנוספים שפיתחתי.

במידה ויש נושאים אישיים או עסקיים עליהם הייתם רוצים שאכתוב אשמח אם תפנו אלי בדוא"ל dancohen@013.net  או בטלפון הנייד 054-6644177

                                       

יום רביעי, 7 בנובמבר 2012

מה מתחבא מאחורי הגב שלך?

השבוע פגשתי את ירון, ירון בעלים ומנהל של עסק גדול וידוע בתחום ההלבשה. הרושם שקיבלתי הוא שמדובר בעסק מאוד מאוד מצליח. רושם חיצוני כבר כולנו יודעים יכול כל כך להטעות שאני חוזר ובודק, שואל שוב ומקשה רק כדי לוודא שקלטתי את התמונה הנכונה.

ירון מצידו "חי בסרט". העסק מצליח, המדפים מלאים בסחורה, החנויות מלאות, והכסף זורם לקופות. "תראה לאן הגעתי תוך שנתיים" הוא אומר ומצביע בגאווה על החנות הענקית ממרומי משרדו בקומת הגלריה, שוכח לרגע שהוא היה זה שהזמין אותי לשיחה.

"שנייה אחת" אני עוצר את שטף ההתלהבות, "מה עם הערימת ההחזרות הענקית במחסן" אני מקשה "ושלושת הקופאיות שלא הגיעו היום לעבודה.. ובכלל מה קורה פה במהלך השבוע ולא ביום חמישי אחרי הצהריים...”

 ירון משתתק, מביט בי במבוכה ונועץ את מבטו בנקודה דמיונית בקיר שמאחורי.



ומאין הכל מתחיל?  אנו מתעלמים ממה שנמצא ממש מאחורינו ועוצמים עין מלראות את המציאות.

ככל שאנו מאמינים בתמונת המציאות שאנו בוחרים, ככל שאנחנו אוחזים בסיפור שאנו מספרים עמוק בתוך הראש לעצמנו ולא מוכנים להיפרד ממנו, כך איננו מאפשרים למציאות האמיתית לחדור אל התודעה שלנו. אנו מספרים לעצמנו סיפור על המציאות הזו, סיפור שהופך בעינינו למציאות עצמה ושדרכו אנו מקבלים את ההחלטות שלנו.

בהירות ודיוק הן בעיני המפתח לכל דבר בחיינו, לכל החלטה שנקבל ולכל בחירה שנעשה. רבים מאיתנו אינם מתנהלים ממקום של עצירה והתבוננות אלא ממקום די אוטומטי. אנחנו מתרגלים לדרך חיים מסויימת, אנחנו מאמינים שהבחירות שלנו נכונות וממש משוכנעים שההחלטות שאנו לוקחים הן שיובילו  להגשמת הרצונות ושאיפות שלנו.
 
נכון מאוד...הדרך להכיר את עצמך, לפגוש את המציאות כפי שהיא, להסתכל לכל מה שמסביב לך בלבן של העיניים היא דרך קשה שדורשת אומץ ומחייבת מאמץ והשקעה .

מהניסיון שלי הדבר שהכי קשה לנו, לכולנו, הוא הצעד הראשון, בדיוק כמו טבילת האצבעות הקטנות של הרגל במים ובדיקת הטמפרטורה רגע לפני שקופצים לבריכה הכחולה והצוננת.

אז נכון שהצעד הראשון הוא קשה, אפילו קשה מאוד. נכון שהמים של הבריכה הזו לא כל כך חמים ונעימים והכי נכון שכולנו היינו מעדיפים לרבוץ על כסא הנוח לצד הבריכה ללקק טילון או ללגום בהנאה מבקבוק קולה קר. זה ברור.

אבל, וזה אבל חשוב מאוד, הצעד הזה שהוא כל כך קשה, הולך ונהיה עוד יותר קשה מיום ליום. בכל רגע שעובר, בכל שעה שחולפת, דרך כל החלטה ובחירה שאנו לוקחים אנו עושים את הדרך חזרה לקשה יותר

 שאלו את עצמכם, עכשיו ברגע הזה ממש, האם אני רוצה לעשות שינוי? 

ואם התשובה חיובית, חפשו, התייעצו, שאלו ומיצאו את העזרה שמתאימה לכם ועלו על דרך חדשה של שינוי וצמיחה אישית.


 
דן כהן -אימון אישי ועסקי

קוראים יקרים,
אני מזמין אתכם לבקר באתר שלי,www.2c2b.co.il – "לראות כדי להיות", ללמוד עוד אודותיי, להכיר את האימון המצולם, לקרוא רשמים של מתאמנים שחוו את המסע המיוחד ולהכיר את מוצרי האימון הנוספים שפיתחתי.
במידה ויש נושאים אישיים או עסקיים עליהם הייתם רוצים שאכתוב אשמח אם תפנו אלי בדוא"ל dancohen@013.net  או בטלפון הנייד 054-6644177