יום חמישי, 26 בפברואר 2015

בחירות רבותיי בחירות

כמה שאני מנסה להחביא את עצמי ולהסתתר הן פוגשות אותי, ברחוב, בטלוויזיה, באינטרנט, בשיחות טלפון הזויות או בהודעות SMS עלומות, בקניון בבית קפה מאחורי הגב שלנו ובעצם איפה לא. תקופה שכזו, אצלנו זה כבר נהיה הרגל, שנתיים גג שלוש ושוב בחירות. וכולם מנסים לשכנע אותנו, כולם תוקפים את כולם, מתנגחים, מחפשים, עוקצים, וההבטחות אוי ההבטחות, להן אין גבול.

אז אני לא עוסק בפוליטיקה ועבורי הבחירות הן הזדמנות לממש את זכותי הדמוקרטית ולבחור בהתאם לצו מצפוני אך לא מעבר לכך. 

והבחירות האלו שברקע אוטוטו הן מתקיימות וביום שאחרי כולנו נחייה עם הבחירה שלנו, שמחים, מצפים, מרוצים, מאוכזבים, או כעוסים. ובסתר ליבנו, חלקנו כבר יחשוב על הבחירות הבאות. כי בין לבין היכולת שלנו להשפיע על מה שקורה כמעט אפסית, אנחנו בחרנו, השפענו, ומעתה ועד שנעמוד שוב מול הקלפי נצטרך לעמוד מהצד ולצפות בתוצאות הבחירה שעשינו.

המציאות הזו מעוררת בי מחשבה על הבחירות האישיות שאנחנו עושים בניהול העסק שלנו.

אני מהרהר על העסק שלי ועל הבחירות שאני עושה, הבחירות האישיות שלי שמשפיעות על העסק שלי וסוללות את דרכו, הבחירות שאת ואתה עושים מידי יום בעסק שלכם, אותו רצף אינסופי של בחירות או אם תרצו החלטות, אלו שהביאו את העסק שלכם בדיוק למקום שבו הוא נמצא כעת. הבחירות שאני עושה, ההחלטות שקיבלתי אתמול, שאני מקבל היום ואלו שאקבל מחר, כולן החלטות שאני יכול להשפיע עליהן, יכול להשפיע על היישום שלהן, יכול להשפיע על  השינוי שלהם, על התאמתן להתרחשויות כאלו או אחרות, על ביטולן ועל קבלת החלטות אחרות נכונות או מתאימות יותר.

איזה הבדל הא, כמה שאנחנו עסוקים בבחירות המשמשות ובאות, מה נכון, מה עדיף, מי יוביל, מי ייזום, מי נכשל, מי יעשה הכי טוב, מה הכי טוב. עסוקים באותה החלטה, בבחירה שנעשה ושאיתה נחיה אולי 4 שנים וסביר שאף פחות. בשיחות סלון של שישי בערב הרוחות מתלהטות, הטיעונים נשלפים, ברדיו בטלויזיה ועל דפי העיתונות דנים טוחנים וחופרים במכלול השאלות רק כדי לשכנע את עצמנו שאנחנו בוחרים נכון.

וכמה שזה מדהים אותי שוב ושוב לראות, שבבחירות האישיות שאנחנו עושים בניהול העסק שלנו, פעמים רבות אנו מקבלים החלטות בקלות ראש וללא מחשבה יתרה, כי מישהו אמר לנו, כי חשבנו, כי אם הוא עשה אז גם אני, כי לא בדקתי עד הסוף את הנתונים, כי שמעתי שמועה, כי נראה לי שזה יעבוד ועוד ועוד. לא חופרים, לא טוחנים או אולי עשינו איזה דיון שטחי רק עם עצמנו.

החלטות ניהוליות עסקיות הן המנוע להקמת עסק, לביסוסו, לצמיחתו והתפתחותו לאורך זמן, לא צריך לחכות ארבע שנים וגם לא ארבע חודשים, צריך לדעת איך מקבלים החלטה נכונה, צריך לדעת איך אנחנו מתכוונים להוציא אותה לפועל וכן, צריך גם לדעת כמה חשוב לבדוק ולבחון אותה במבחן המציאות, עובדת או לא עובדת.

קבלת החלטות, כן, אותן הבחירות שאני את ואתה עושים בניהול העסק שלנו הן הכוח שלנו כבעלי העסק להוביל אותו ולסלול את דרכו. ההחלטות שנקבל הן אלו שיקבעו איך העסק שלנו יראה, האם יצליח או ייכשל, האם יתפתח או אולי ידרוך במקומו.


אז דווקא עכשיו בתקופה של בחירות כאשר המשק בלאו הכי די תקוע, הכל עומד, המדד שלילי, אי הוודאות גדלה, אולי מיתון שכזה, מסביב כולם מחכים למשיח... אופס, מחכים לבשורה חדשה, למנהיגות שתקבל החלטות נכונות. דווקא עכשיו זו הזדמנות להקדיש מחשבה לבחירות האישיות שלנו, להחלטות שאנחנו מקבלים בניהול העסק שלנו, להביט על המציאות העסקית, לשאול את השאלות הנכונות ולקבל החלטות נכונות ומשמעותיות לעתיד העסק שלנו.

מאמרים קודמים בסידרה:
1. לפתוח עסק חדש זה לא משחק ילדים
2. איך זה שגם הטובים נכשלים בעסקים


בהצלחה!

יום רביעי, 4 בפברואר 2015

איך זה שגם הטובים נכשלים בעסקים

במאמר הראשון בסדרת המאמרים שעוסקת בהקמה וניהול עסקים קטנים במציאות הכלכלית של ישראל ב-2015 עסקתי בגורמי הכשלון הבסיסיים הקשורים לצעדים הראשונים בהקמת עסק ובניהולו. 

יזמים מטבעם הם אנשים אמיצים בעלי מעוף ותעוזה, יזמים מאמינים בעצמם ונחושים להוציא לפועל את הרעיון או היוזמה העסקית שלהם והם אינם חוששים מתחרות שסביבם. האמת, לרובם יש בדיוק את התכונות הנדרשות כדי להקים ולנהל עסק שיצליח.

אז איך זה, שלמרות כל הנתונים המרשימים הללו אחוז ניכר מהיזמים נכשל והעסקים שהם מקימים אינם מצליחים להתרומם. הנתונים היבשים מספרים כי אחד מכל שלושה עסקים שנפתחים יסגור את שעריו בתוך חמש שנים.



מאמר זה מציע כמה תשובות לשאלה הזו ומציג את חמש הטעויות הנפוצות ביותר שעושים בעלי עסקים קטנים בשנים הראשונות לפעולתם:

1. היעדר הקשבה ללקוחות – לקוחות פוטנציאליים יעדיפו להקשיב או לצפות בלקוחות פעילים של העסק. לכן, חשוב שעסק יצור מרחב אינטרנטי שבו יוכלו לקוחותיו לשמור איתו על קשר שוטף. לקוחות אלו עשויים לתת משוב לגבי איכות המוצר או השרות, רמת המחירים ומידת המקצועיות שהעסק מציע. בעל העסק יכול לשמר את ערוץ התקשורת הזה, להגיב לפניות ולענות על שאלות. כל המידע הזה יעמוד זמין בפני הלקוחות הפוטנציאליים החדשים ועשוי לתמוך בהחלטה שלהם לפנות דווקא לעסק זה או אחר.

2. היעדר חשיפה אינטרנטית – בעידן הגוגל, מי שאינו פועל לשווק את העסק שלו באמצעות האינטרנט מצמצם את מעגל הלקוחות הפוטנציאלי שלו היות  ורבים מהצרכנים מעדיפים לבצע "מחקר" שוק אינטרנטי בטרם שיבצעו רכישה בפועל. כדי למשוך לקוחות העסק, כל עסק, חייב להיות בעל נוכחות אינטרנטית באופן שכל לקוח פוטנציאלי יוכל למצוא את העסק ולקבל את מירב הפרטים על השרות או המוצר שאותו הוא מבקש לרכוש.

3. העדר פעולות שיווק ארוכות טווח – רבים ממאמצי השיווק מתורגמים לפעולות שהשפעתן לטווח הקצר בלבד. כדי למתג נכון עסק וכדי לקדם הליך צמיחה נכון מאמצי השיווק חייבים להפוך לפעולות ארוכות טווח ולנוכחות שיווקית נכונה המשלבת אלמנטים שונים ומדיות שונות ובהן אתר אינטרנט, דף עסקי בפייסבוק, דיוורים ישירים ועוד.

4. היעדר ניתוח פעולות השיווק – כל פעולת שיווק שיוזם בעל העסק ראויה להערכה ובדיקה, תחום השיווק האינטרנטי מציע כלים רבים שמסוגלים לספק ניתוחים חשובים לפעולות שאתה עושה כדי לכוון את הפעולות העתידיות שלך. לדוגמא, חשוב לבדוק מה שיעור הנטישה מאתר האינטרנט שלך, כמה זמן בממוצע שוהה באתר לקוח פוטנציאלי, כמות המבקרים באתר בתקופות מוגדרות, השפעת פעולות השיווק על הביקורים באתר ועוד.

5. היעדר יכולת התאמה להתנהגות השוק – בדרך כלל העסק יוצא לדרך כאשר הפעילות מתבסס על מודל עסקי בסיסי. למרות קיומה של תכנית כזו, כל בעל עסק חייב להיות ער להתנהגות השוק בצד הביקוש, בצד ההיצע, במצב המשק ובהתפתחויות טכנולוגיות שהשפעתן קרבה. היצמדות לתכנית העסקית המקורית תוך התעלמות ממגמות השוק, מהתנהגות הצרכנים, מפעולות עסקים מקבילים או מחדשנות בתחום תשאיר את העסק שלך מאחור.


כל יזם של עסק חדש וגם יזם שכבר יצא עם העסק שלו לדרך ראוי שיקדיש תשומת לב גדולה לחמשת גורמי הסיכון הללו. היערכות נכונה והתייחסות רצינית לכל אחד מהגורמים הללו עשויים להיות קריטיים להצלחת העסק ולהתפתחותו.

בהצלחה!


יום ראשון, 1 בפברואר 2015

להתגרש או לא להתגרש זאת השאלה


זוגות רבים פשוט מרימים ידיים, חלקם מסתגל למצב, ומטעמי נוחיות, הרגל, בטחון כלכלי, או ייאוש וחלקם בוחר להרים ידיים, לוותר ולפרק את החבילה.

כמאמן אני מאמין שאדם חייב לבחור את מה שנכון עבורו ולכאורה אלו שנשארים ביחד ובעצם לחוד ואלו שבוחרים לפרום את הקשר עושים את הבחירה הזו, אבל רק לכאורה.

נכון, יש כאלו והם אינם מעטים שלא מוותרים, הם פונים לייעוץ, הכוונה, טיפול, מנסים בכל דרך שהם מכירים, ששמעו, שקראו או שקיבלו המלצה עליה להתמודד עם המצב ולשנותו. זוגות אלו החליטו לקחת אחריות על חייהם, על הזוגיות שלהם.

אך רבים אחרים בוחרים ומעדיפים שלא לקחת אחריות, הם מבכרים לטמון את הראש בביצת הזוגיות השוקעת, להתעלם מכל מה שקורה או לחילופין בוחרים לקפוץ מהספינה הטובעת מבלי לבדוק אם סירת ההצלה מחכה למטה. לצערי בארץ האצבע מאוד קלה על הדק הגירושין והסטטיסטיקות מדברות על יחס גירושין בלתי נתפס לפיו על כל שלושה זוגות שנישאים מתגרש זוג אחד והמצב רק הולך ומחמיר.

בעיניי, לפרק תמיד אפשר, אבל הרבה לפני שבוחרים ללכת איש ואישה כל אחד לדרכו מן הראוי לעצור ולענות על שאלה אחת יסודית ומכרעת:

"האם עברנו את נקודת האל-חזור, האם אני עדיין אוהב/ת אותה/ו?"


בשיחות רבות שקיימתי עם מתאמנים שוב ושוב הם הופתעו לגלות שכלל לא הקדישו מחשבה מעמיקה על השאלה הזו. להיפך, במקום לעסוק ביסודות הקשר הזוגי ההתעסקות בדרך כלל נוגעת בכל מה שלא עובד, בבעיות, בוויכוחים, בהעדר ההסכמות, בתסכול ובהיעדר קירבה וחברות תוך התעלמות צורמת מקיומו או קיומו של חומר הדבק הזה שעליו נבנה הקשר מלכתחילה.

הרצון לפעול מונע מכעסים, תסכולים, אכזבות ואיך אומרים הרבה "אנרגיות שליליות" שמסתובבות ברקע.

אודה על האמת, לכולנו קשה מאוד לחדור את כל המטענים שהצטברו לאורך השנים והנטייה הטבעית שלנו לבוא חשבון עם בני הזוג ולהטיל בהם את האשם המוחלט לקרע שנוצר מקבלת ביטוי בטענות והאשמות ההדדיות שמסיטות את המחשבות שלנו למחוזות שרחוקים מאוד מהדבק הזה שהפגיש וחיבר אותנו.

כדי למצוא את התשובה לשאלה הכל כך חשובה נצטרך להשקיע זמן, מחשבה וסבלנות, הרבה סבלנות, ומעבר לכך, להוציא את הראש מהחול, להביט אל המציאות בעיניים פקוחות ולקחת עליה אחריות מלאה. כן, האחריות שלנו היא טוטאלית. ולא, היא אינה מתחלקת חצי בחצי וגם לא שליש ושני שליש.

כי לזוגיות שנמצאת על סף פירוק אחראים שני הצדדים באופן זהה ולקיחת האחריות היא המפתח ההכרחי לכל צעד שנבחר לקחת ולאן שלא נפנה.

אבל, לפני שרצים לפרק את החבילה לפני שעושים מהלך וצעד כל כך משמעותי ובלתי הפיך עצרו, קחו אחריות ובדקו את עצמכם. שאלו את השאלות הנוקבות ונסו לענות עליהן בכנות.

כי לפרק תמיד אפשר אבל אחרי שפירקנו כבר לא תהיה דרך חזרה.

בהצלחה!