וידאוטיפ מס' 1 - להאשים או לקחת אחריות?

להאשים זה הרבה יותר קל, זה מה שאנחנו רגילים לעשות מגיל אפס כמעט, מהגן דרך בית ספר יסודי, חטיבה ותיכון, הלאה לצבא ומשם לחיים בכלל....הסביבה שבא אנו חיים מלמדת אותנו להאשים את כל מה שנמצא סביבנו במה שקורה או לא קורה לנו.

האשמים הם רבים, הם יכולים להיות אנשים קרובים כמו חברים או בני משפחה ואנשים רחוקים כמו פקח של העיריה, הנהג שלפנינו, המתדלק או הקופאית בסופר, המרצה באוניברסיטה, שר האוצר ולפעמים אפילו ראש הממשלה.... ואשמים נוספים לא חסר, מזג האוויר, השעון שלא העיר בבוקר, פקקי התנועה, המצב הכלכלי, התקשורת...ומה בעצם לא...

לפניך הוידאוטיפ הראשון שלי ובו אני נוגע בדיוק בנקודה הזו.....

כי תכל'ס זה הרבה יותר קל להטיל את האשם ולא משנה במי, כל עוד בהטלת האשם אנחנו נמנעים מלקחת אחריות, מלשאול את עצמנו איפה האחריות שלנו למה שקורה, איפה היתה "התרומה" שלנו לכך שאין לנו את מה שרצינו או שיש לנו משהו שלא רצינו בו, או שקרה לנו משהו שממש ממש לא רצינו שיקרה...

מידי שבוע, כאן בבלוג, יפורסמו וידאוטיפים חדשים, סרטונים קצרים בני 2-3 דק' לכל היותר העוסקים בסוגיות שונות מהחיים ומציעים זוויות ראייה חדשות על החיים, בדיוק, בקלילות ועם מעט הומור.

דן כהן 2C2B

לראות כדי להיות - אימון אישי ועסקי

                                   

על פחד ועל אומץ

כמה שזה קשה, לעיתים מרגיש אף בלתי אפשרי, לעשות שינוי בחיינו, לעצור הכל, לעשות חושבים לקבל החלטות ולצאת לדרך חדשה ולא מוכרת. לפעמים קשה לנו בכלל לראות את עצמנו ולהבין מה לא בסדר, מה בעצם מפריע לנו ואת מה היינו רוצים לשנות. לפעמים, זה מאוד ברור, החיים תקועים, ניסינו הכל ושוב ושוב נתקענו במעלה המדרון התלול, מאבדים אחיזה ולא מוצאים במה להיאחז.

והקושי, הוא בעיקר נובע מחוסר היכולת שלנו לראות את עצמנו, להתבונן היישר לתוך מראת החיים, להכיר את מציאות חיינו כפי שהיא ובאמת להבין מה היא מספרת לנו ומה היא מלמדת אותנו.

ולמה אומץ?

לצאת מכל מה שמוכר לנו וידוע , ממסלול החיים שלנו, מההרגלים, ממה שיש וממה שאין, ומעל לכל להושיט יד ולבקש עזרה, זה קשה, קשה מאוד, מהלך שדורש מאיתנו תעצומות נפש גדולות, כוח ובעיקר המון המון אומץ.

עברתי הרבה בחיי, חוויתי נקודות שפל ותהומות עמוקים, היו ימים שהחיים נראו לי טפלים וחסרי טעם, תקווה לא הייתה שם אלא ייאוש. כן, הבנתי שמשהו חייב להשתנות, כן ראיתי שהחיים הולכים ולוקחים אותי למקומות כואבים, ראיתי אבל הייתי משותק. 

וכך, אני מביט בסרט חיי אפשר לומר שבפחד גדול ואפילו באימה, רואה את החיים חולפים לנגד עיניי ומתקשה בכלל לראות איזה שהוא אופק של תקווה, ודרך הערפל הכבד והאפל שחולף לנגדי כלל אינני מצליח לזהות את מה שמעבר, את מה שכל כך רציתי וחלמתי עליו, את מה שקבור עתה תחת ערימות כבדות של כאב ותסכול.

שנים עברו, והיום אני יודע שבעצם אפילו לא הייתי ממש מודע לפחד, לא בדיוק הבנתי עד כמה אני חרד, השיתוק אחז בי ולא הרפה, ומה שסיפרתי לעצמי היה שזה מה יש, שלו הם החיים, אלו חיי ואלו יהיו חיי.

אני מאמין שיש בנו בכולנו כוחות גדולים שיכולים לקחת אותנו למקומות מדהימים, כוחות, יכולות וכלים שנמצאים בנו "בילט אין", איננו צריכים לקבל אותם ממישהו אלא למצוא אותם בתוך עצמנו, להבין שהם קיימים ועומדים לרשותנו, ושאם נעשה בהם שימוש מושכל ונכון נצליח לקחת ולהוביל את עצמנו לאותם המקומות.

אז מה כן חסר לנו, מה באמת יכול לעזור לנו? 

שאלתי את עצמי מה קרה, איך בכל זאת הצלחתי להעז, מה דחף אותי להתעורר, להבין ולצאת להתמודדות הקשה והמאתגרת ולעלות על דרך חיים חדשה?

אני זכיתי והיה שם אדם אחד שעמד מאחוריי, אדם שהיה איכפת לו ונתן לי את הדחיפה הנכונה ובדיוק בזמן הנכון.

דחיפה קלה של עידוד חיזוק ותמיכה, פוש קטן שהעיר בי את האומץ, שעורר בי את הכוחות שיש בי.

זה נכון שהדרך היא שלנו, לגמרי נכון, את מה שאנחנו לא נעשה עבור עצמנו איש לא יעשה עבורנו או במקומנו, אנחנו אלו שנפשיל שרוולים, נאסוף ונסכל את האבנים אחת אחת ונסלול את דרך החיים שלנו.

אך בא בעת, הצעד הראשון, הצד הקטן הזה שממנו נצא לעוד צעד ולעוד צעד, הצעד הזה הוא בעצם צעד רב מימדים, עצום וגדול, מאיים, ולעיתים אף כלל איננו גלוי לעיניים שלנו. וכדי להושיט רגל קדימה, כדי לצעוד את אותו הצעד הפוש הזה כל כך חשוב, הדחיפה, העידוד, החיזוק והתמיכה הם כל כך חשובים.

אומץ...האומץ לעשות את הדרך הוא האומץ שיש בנו, בכולנו, אין אדם שאין בו את הכוחות והיכולות לשנות את חייו. אך את הטריגר הזה שמצית את להבת האומץ קשה לנו מאוד למצוא בתוך עצמנו, לעיתים הוא כל כך קטן או חלש שאף איננו רואים אותו או בכלל יודעים על קיומו.

את הטריגר הזה, את הפוש הכל כך משמעותי הזה נוכל להעניק לקרובים לנו, לאלו שחשובים ויקרים לנו, לא, לא צריך לדחוף חזק מידי ואף לא ללוות יד ביד לאורך המסע, זה מיותר ואף עלול להיות לרועץ ולא לתועלת, המסע הוא אישי וכולנו מסוגלים לצעוד לאורכו אלא לתת את הדחיפה קלה והראשונית, ללחוץ על הטריגר ולהצית את הלהבה...לדחוף קלות ולשחרר באהבה.

אני מוצא סביבי אנשים רבים, חברים טובים, מכרים ובני משפחה אהובים ובעצם כולנו מכירים אנשים שאותם אנחנו אוהבים, שאיכפת לנו מהם, שהם יקרים וחשובים לנו.

ולאהוב זה לתת, נתינה אמיתית וכנה, זה ככה פשוט. ואם באמת איכפת וחשוב לנו, כל שעלינו לעשות הוא להביט סביבנו, בטוח שנמצא את אותו האחד היקר לנו, את אותה האחת שאנחנו כל כך אוהבים, לתת להם את הפוש הזה, את הדחיפה הקלה שתעורר בהם את האומץ, שתחזק אותם לעשות את הצעד הראשון הזה בדרך חדשה, במסע לשינוי חייהם.

דן כהן 2C2B

לראות כדי להיות - אימון אישי ועסקי

                                   

להיות עצמאי - אפשר גם אחרת

מה עלול להפוך את חלום היזמות הפרטית לסיוט אישי, כלכלי ומקצועי? ואיך מתמודדים עם המצב הזה?

מבין כל 10 בתי-עסק קטנים שנפתחים בישראל, רק 2-3 מצליחים לשרוד יותר משנתיים ובשנה האחרונה בלבד נפתחו כ-45  אלף עסקים חדשים כשלעומתם נסגרו 35 אלף אחרים שלא הצליחו להתמודד עם הקשיים הרבים.

מניתוחים שונים מתברר כי ישנן סיבות רבות לסגירתם של עסקים קטנים, חלקן קשורות לניהול כספי, אחרות לבעיות בשיווק ומכירה, להשקעות גבוהות מידי וליציבות הביקוש למוצר או לשרות שאותם העסקים מוכרים.

כל הניתוחים הללו מזניחים גורם אחד מהותי שיש לו השפעה ישירה על התנהלות העסק ועל הצלחתו או אי הצלחתו, הגורם האנושי.

מה בעצם קורה כאן?

האמת שהרבה יותר קל לתלות את האחריות על שלל גורמים אחרים אך התעלמות מהגורם האנושי משולה בעיני להתעלמות מהמציאות ולהטמנת הראש עמוק עמוק בחול או אם תרצו בהריסות אותם העסקים. מדהים שלמרות הנתונים ואולי דווקא בגלל היותם חלקיים ממשיכים מידי שנה יזמים רבים להגשים את חלומם ולהקים עסק עצמאי.

הגורם האנושי אינו קשור למצב השוק, לא לתנאי המימון, גם לא להתנהלות הפיננסית, לתחרות או למצב הביקושים, הגורם האנושי קשור ליזם עצמו, לאדם שמאחורי העסק, לזה שמושך בחוטים ומנסה לנווט את הספינה באוקיינוס הכלכלי הגועש גם ככה.

אחד מלקוחותיי הקים עסק בתחום השיפוצים אחרי שעבד שנים כשכיר בחברת בנייה. הוא רצה להגדיל את הכנסותיו, להיות אדון לעצמו ושלא יהיו לו 'בוסים' על הראש. לצורך הקמת העסק הוציא את כל חסכונותיו רכש ציוד וכלי רכב ושכר עובדים, פרסם את עצמו בעיתונים מקומיים והעבודה התחילה לזרום.

לאחר כמה חודשים התברר לו כי למרות שהוא עמוס בעבודה העסק מפסיד מידי חודש סכומי כסף גדולים וממש לא ברור למה.

הוא פנה ליועץ עסקי שבנה ביחד איתו תכנית עסקית ואף הדריך אותו בניהול העסק. אומנם התהליך שיפר את המצב אך באופן זמני בלבד.

לאחר שעתיים שיחה הבנתי שהאיש אינו יודע לקבל החלטות, אינו יודע לנהל את הזמן שלו ובעיקר טוב מאוד במה שהוא עושה אבל ממש לא טוב בניהול.

ההחלטה להקים עסק לא התאימה למי שהוא, הוא טוב מאוד במה שהוא עושה, מקצוען ממש ודוקא אם היה מתרכז בעבודה בקבלנות משנה או כשכיר היה מצליח הרבה יותר מאשר לנהל עסק משל עצמו.

רבים היזמים שבוחרים להקים עסק שמספר על חלום חיים בה בעת שלעולם לא עצרו לבדוק ולשאול את עצמם האם זהו באמת החלום שלהם, מה משמעות החלום ומה הסיבה האמיתית שעומדת מאחורי הרצון הכל כך חזק להגשימו.

הרצונות שלנו

מתברר כי חלומות לחוד ומציאות לחוד. אם קצת נוברים בנבכי התודעה לעיתים מתברר כי הקמת עסק והניסיון להגשים חלום אינם עולים בקנה אחד עם הרצונות הטהורים שלנו, רצונות שמשקפים את עצמנו ואינם קשורים לרצונותיהם של אחרים או לאירועים שונים בחיינו.

עוד מתברר כי לעיתים מאחורי החלום עומד רצון אחר לגמרי, רצון להוכיח את עצמנו, רצון להצליח, רצון להראות שאנחנו מבינים, מסוגלים או יודעים ועוד. כל אלו ואחרים הם רצונות שאינם קשורים כלל למהות העסק ובכלל לבחירה להיות עצמאי.

לעיתים אמונות ותפישות עולם שרכשנו במהלך חיינו מובילות אותנו לקבלת ההחלטה הזו, אלו וגם אלו כוחות שאינם מחוברים למציאות ומשקפים את הפרשנות שלנו או פרשנות שעל ברכיה גדלנו לאירועים שונים במהלך חיינו.

כך או כך בהתבוננות חדה מזווית זו אנחנו עלולים לגלות כי דרכנו האמיתית אינה הדרך שבה בחרנו, או לפחות להבין כי מאחורי ההחלטות שלנו נמצאים שיקולים זרים שאין בינם ובין הקמת העסק או ניהולו דבר או חצי דבר.

בעיניי זה המפתח לשינוי, זה המפתח שיאפשר התמודדות נכונה עם הקושי בהקמת עסק ועם הקשיים הרבים בניהולו ובפיתוחו אל מול האתגרים והקשיים הזרועים בדרך.

ככל שנטיב להבין את עצמנו, את הכוחות שמשפעים עלינו בבחירות ובהחלטות שאנחנו עושים, ככל שנדע להכיר מהן האמונות שלנו וכיצד נראות תפישות העולם שלנו כך נוכל לבחור להתנהל אחרת.

אז כשעומדים בפני ההחלטה לפתוח עסק או כשנמצאים בעיצומו של קושי או משבר מעבר לשלל הבדיקות והפעולות שישלפו בזריזות מאמתחת היועצים שווה לעשות עצירה מלאה ולבדוק את עצמנו. ככל שנדחה את הבדיקה הזו כך נעמיק לטבוע בביצה הטובענית ונהפוך את היציאה ממנה לקשה ולעיתים אף לבלתי אפשרית.

דן כהן 2C2B

לראות כדי להיות - אימון אישי ועסקי

                                   

ניקוי ראש

ניסיתם פעם לחזור בשישי בצהריים מהסופר עם אלף שקיות מרשרשות ולמצוא בשליף אחד את השוקולד שחלמתם עליו מהבוקר?

נכון זה לא כל כך עובד ככה....

וגם אם אין חשק וממש בא לכם להתמרח על הספה עם השוקולד עדיין נאלץ לעשות קצת סדר בשקיות ולפנות דברים למקרר ולארונות לפני שנמצא אותו....ובדרך כלל (ותודה גדולה למרפי....) בתחתית השקית האחרונה.

בחיים בכלל בדיוק כמו בימי שישי בצהריים, כדי להגיע להחלטות נכונות, כדי להבין מה באמת אנחנו רוצים מעצמנו ומה הצעד המשמעותי הבא צריך לעשות קצת סדר בבלאגן, להזיז ולפנות את המחשבות שאינן רלווטיות.

אז איך עושים את זה, איך מפנים את הררי המחשבות שמעמיסים עלינו ומייצרים רעש רקע בראש וענן כבד של מיסוך שאינם מאפשרים לנו את הדיוק והבהירות שכל כך חשובים כעת?

מצטיידים בעט, מרקר זוהר ובלוק נייר (אפשר אפילו נייר חלק) ו....מתחילים:

1. תזמון - לקבוע פגישה עם עצמכם, שעה עד שעתיים ולהכניס אותה ליומן בדיוק כמו כל סידור או פגישה אחרת שיש לכם.
2. שקט, נוחות ופרטיות - חשוב להקדיש לעצמכם מרחב פיזי שקט, נוח ונעים, מרחב שאין בו הפרעות חיצוניות של ילדים, טלפונים או פייסבוק....אם אתם יושבים בבית והילדים או בני הזוג ברקע, כדאי לידע אותם שאתם בפגישה חשובה ולבקש שלא יפריעו אלא במקרי חירום.
3. לא לשכוח - מראש כדאי לדאוג לקנקן מים ומשהו לנישנוש כדי שלא תצטרכו לקום באמצע הפגישה אלא אולי רק כדי להתפנות.
4. המשפך - לכתוב באופן אינטואיטיבי את כל מה שעובר לכם בראש עכשיו, הכל, את מה שיוצא ואת מה שעולה, את הכל. לא משנה הסדר וממש אין כל משמעות למה נכתב לפני מה, כדאי רק לכתוב באופן שתוכלו לקרוא אחר כך את מה שכתבתם.
5. קריאה - סיימתם? וגם אם לא בטוחים אבל מרגישים שמיציתם, הניחו את העט, טלו את הדף או הדפים וקיראו אותם מהתחלה עד הסוף, קריאה איטית ויסודית. 
6. השלמות - נזכרתם בעוד משהו, מחשבות נוספות עלו עכשיו, זה הזמן להוסיף את כל מה שצץ בראשכם.
7. סימון - זוכרים את המרקר הזוהר, זה הזמן לעבור שוב על כל מה שכתבתם ולמרקר, לבודד ולסמן באופן ברור את הנושאים עליהם כתבתם, בתוך כל משפט או פיסקה תוכלו לזהות אותו די בקלות.
8. איסוף - כעת, פתחו דף נקי וחדש, ותוך כדי מעבר על הנושאים שסימנתם רישמו אותם באופן מסודר, אחד אחרי השני.
9. מדרג - הביטו בנושאים שכתבתם זה עתה, ונסו לדרג אותם בסדר חשיבות עולה, מהנושא השולי ביותר שיקבל את ציון 0 לנושא החשוב ביותר שיקבל את הציון 10.
10. ציון 10 - הצלחתם לבודד את המחשבות ולדרג אותן.

מכאן ההמשך הרבה יותר קל.

קודם כל תוכלו בקלות לראות שיש מחשבות רבות חסרות תכלית ועניין שמעמיסת לכם על הראש, מחשבות שאולי מיותרות או שאינן רלוונטיות כעת, מחשבות סרק הייתי קורא להן.

ויותר חשוב, כעת יהיה לכם הרבה יותר קל להתמקד במחשבה הכי חשובה וליצור את הבהירות והדיוק לגביה.

בשלב הזה כדאי להמשיך באותה הדרך לקראת קבלת ההחלטה:

1. הנושא - לכתוב בראש הדף את העניין שעליו אתם רוצים לקבל החלטה, לנסח אותו בקצרה ובאופן ברור.
2. המהות - על מה בעצם מדובר, מהי משמעות ההחלטה על חייכם. 
3. היתרונות - אם תקבלו את ההחלטה הזו, כתבו איך לדעתכם היא עשויה להשפיע על החיים שלכם במובן החיובי מכל היבט שרלוונטי להחלטה כמו כסף, זמן, משפחה, איכות חיים וכן הלאה.
4. החששות - נסו לכתוב מהם הפחדים שעוברים לכם בראש בקשר להחלטה הזו או בקשר לתוצאות שלה.
5. האלטרנטיבות - זה הזמן לברר אילו עוד אפשרויות עומדות בפניכם בקשר לאותה ההחלטה, ישנן החלטות רבות שניתן ליישם אותן בדרכים שונות ועדיין להגיע לתוצאות דומות ואפילו זהות. מהן הדרכים האלו?
6. קבלת ההחלטה - זה הזמן לשוב ולקרוא את כל מה שכתבתם ולנסות לקבל החלטה. לחילופין, הייתי מציע להניח הכל בצד ליום או יומיים ורק אחר כך לחזור שוב ל"שולחן קבלת ההחלטות שלכם" ולנסות אז לקבל את ההחלטה.
7. Time Table -  כדאי ואפילו מומלץ לנסות ולקבוע לוח זמנים לתהליך שאתם מחליטים לעשות. לוח הזמנים אינו חייב להיות מדויק אך קיומו יקל עליכם לאורך הדרך ויאפשר התקדמות נכונה ושקולה.
8. Follow-up - כן, קבלתם החלטה, יצאתם לדרך, זה ממש לא הזמן להביט לאחור ולחפש שוב ושוב האם ההחלטה נכונה. מרגע שקיבלתם אותה הפנים שלכם נשואות קדימה וקדימה בלבד. אולם בא בעת ראוי להיות ערים להתהליך שאתם עוברים ולעצור מעת לעת ולשאות את עצמכם:
• האם אתם מתקדמים בקצב שתכננתם?
• האם אתם מתקרבים להשגת המטרה עליה החלטתם?
• מה מעכב אתכם ובאילו קשיים אתם נתקלים בדרך ליישום ההחלטה?
• איך אתם מתמודדים עם הקשיים האלו?

זהו!

התהליך הזה עשוי להקל עליכם לצאת מהבלבול, להתמקד, ליצור בהירות ודיוק, לקיים דיון נכון עם עצמכם ולקבל את ההחלטה הנכונה. 

המוח שלנו הוא מכונה מופלאה בעלת יכולות שאינן נתפסות אולם  רובנו 'מצליחים' להעמיס עליו כל כך הרבה מטען מיותר עד שהמוח נכנס למצב 'אוטומט' ובמצב הזה הוא אינו מסוגל באמת לקבל החלטות וגם אם יקבל החלטות סביר להניח שלא יעלה בידנו לעמוד בהן.

בהצלחה!!!

מה עושים עם הלבד?

על הלבד כתבתי בבלוג הקודם  על ההרגשות שעולים בנו, על המחשבות שמציפות אותנו ועל התחושות הפיזיות שאנו חשים בגוף ושמתלוות להרגשות הללו. 

קשה להתמודד עם הרגשת הלבד, זו הרגשה קשה, מתסכלת, שיש בה עצב, לעיתים פחד ובעיקר חוסר אונים. שילוב הרגשות האלו נוכח בחיי היום יום שלנו,  ומשפיע עלינו בכל תחומי חיינו, אפשר לומר שאפילו מנהל אותנו.

כשאני אומר מנהל אני מתכוון לכך שהדרך שלנו לקבל את ההחלטות שנכונות לנו משתבשת, אנחנו מתעלמים מהרציונל, ממה שהמוח אומר לנו שנכון, מהרצונות היסודיים שלנו ופועלים ממקום של תגובה, ממקום של רגש במקום מחשבה. ועם הזמן מציאות החיים שלנו משקפת לנו תמונה לא נעימה, תמונה שונה מהתמונה שציירנו לעצמנו בראש.

תמונת המציאות אליה אנחנו שואפים, שמבטאת את מה שבאמת חשוב לנו, את מה שאנחנו רוצים מתרחקת מאיתנו ובמקומה מופיע מציאות אחרת, מציאות שלהרגשת הלבד יש בה ביטוי חזק יותר, שכביכול אומרת לנו, "זה מה יש".

בעקביות המקום שממנו אנחנו רוצים להתרחק רק הולך ומתקרב אלינו, עוצמת הרגשות, הכאב, העצב, התסכול וחוסר האונים מתגברת ואנחנו מוצאים את עצמנו כלואים במערבולות אינסופית שהכותרת שלה היא אחת – לבד, מה שהיה הוא מה שיהיה.

יש דרך לפרוץ את המעגל הזה, להתמודד איתו ולצאת ממנו למציאות אחרת.

הדרך הזו עשויה להישמע לכם הכי לא נכונה, אבל היות ושום דבר אחר לא עובד לנו אני בהחלט מציע לתת לה מקום ולנסות אותה, להפסיד הרי אין באמת מה, ובמקרה הכי גרוע נגלה ששוב חזרנו לאותה הנקודה.

לבד – לפרוץ את המעגל

אז אחרי שנתנו מקום ללבד וזיהינו את כל מה שקורה לנו, אחרי שהבנו אילו רגשות עולים בנו, אחרי שנתנו ביטוי למחשבות שרצות לנו בראש ורק אחרי שהצלחנו למפות מה הגוף שלנו מספר לנו ברגעים האלו, רק אחרי כל זה אנחנו עוברים לשלב הבא.

פריצת מעגל הלבד תתאפשר רק אם נשמור על ערנות מלאה ונצליח לזהות את נקודת המעבר בין המחשבות, הרגשות והתחושות ובין הפעולה שאנו נוקטים.

לדוגמא, לקוח ותיק מתאר את הרגשת הלבד שעולה בו כאשר הוא מגיע למשרד בשעת בוקר מאוחרת כאשר כל העובדים כבר מזמן טורחים על משימותיהם, הוא מוצא ערימה של ניירת על השולחן שלו, שורה ארוכה של מטלות ומשימות מביטות בו ממסך המחשב והטלפון לא מפסיק לצלצל. 

המחשבה שעולה בו היא "אני עושה הכל", "אף אחד לא יעשה במקומי", "זה רק אני שבאמת איכפת לו"...הרגשת הלבד מתחזקת ואיתה עולות מחשבות  של תסכול, ייאוש וחוסר אונים. 

הגוף שלו נדרך, הדופק עולה, הנשימות הופכות לקצרות יותר ומקוטעות והוא חש לחץ בחזה.

ואז, לא משנה כמה רגוע הוא הגיע למשרד רק לפני כמה רגעים הוא מתפרץ, מתחיל לחלק הוראות בצעקות, טורק טלפונים, עלול להשפיל עובד או שניים ואף לכתוב מייל עצבני וכעוס לשותפו בעסק או ללקוח שמייל ממנו במקרה התקבל באותם הרגעים.

דוגמא אחרת מתחום שונה לגמרי בחיינו, בחור שהיה בזוגיות עד לפני כמה חודשים מתעורר בבוקר לבית ריק. הוא קם מהמיטה, מצחצח שיניים ומוצא סביבו סימנים שמעוררים בו ומחזקים את תחושת הלבד. מברשת השיניים המיותמת של בת הזוג שהייתה, מגבת בודדה תלויה על ידית המקלחון, טקס הקפה המשותף של הבוקר שאיננו עוד, ושאריות הכלים במטבח. 

המחשבה שעולה בו היא, "אני בודד", "אין אישה בחיי", "אף אחת לא תרצה בי", "אני מסכן"....ברגעים האלו הרגשת הלבד גואה, המחשבות השליליות והרגשות מציפים את ראשו והפחד אוחז בו.

והתחושות שהוא חש קשות, הגוף שלו מתכווץ, הבטן מתהפכת, הנשימה נהיית כבדה והראש מתיחל לכאוב.

ואז, הוא ממהר להתקשר לידידה מהעבר שכבר מזמן לא דיבר איתה כי היא פשוט שיעממה אותו רצח ומנסה לקבוע איתה לקפה בהמשך היום, הוא מתעלם מסדר היום שלו ומתעסק בעיקר במציאת פתרון לבילוי בשעות הערב ואם אותה ידידה במקרה אינה זמינה הוא ממשיך הלאה לחבר שנשכח זה מזמן ואינו מוצא מנוח עד שיש לו תכנית סגורה לערב.

נקודת המעבר בין מה שעולה לנו בראש ובגוף לבין התגובה היא נקודת הפריצה ממעגל הלבד.

היכולת שלנו לזהות אותה מותנה במידת ההכרות שלנו עם הגוף שלנו, לזהות את המחשבות והרגשות בזמן אמת זה קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי, לזהות את התחושות שעולות בגוף שלנו זה סיפור אחר לגמרי, אותן קל לזהות ובמיוחד אם מכירים אותן.

לקחת פסק זמן

ברגע שאנחנו מזהים את התחושות שעולות בנו בראש זו ההזדמנות שלנו וכרגע אולי ההזדמנות היחידה לפרוץ מהמעגל. אם נצליח ברגעים האלו לעצור הכל, לקחת שהות ולו קצרה ורגעית, אז נצליח לעשות שינוי.

העצירה יכולה להתבטא במספר נשימות עמוקות, בעמידה על הרגליים והתמתחות, בשתיית כוס מים, בצעידה קצרה ובעצם בכל פעולה אחרת שאינה קשורה באופן ישיר למה שקורה לנו. ושכל אחד יבחר מה מתאים לו ומה נכון לו ברגעים האלו והעיקר שניקח פסק זמן של כמה רגעים.

העצירה הזו היא כל מה שדרוש לנו כדי להפעיל את הראש ולא לפעול כתגובה מהבטן לרגשות ולמחשבות.

לפעול מהראש זה אומר לבחון את המציאות באופן רציונאלי, להעלות אפשרויות נכונות לפעולה, לבחון אותן, לקבל החלטה שנכונה לנו ולהוציא אותה לפועל.

אז איך מתמודדים עם הלבד?

עצירה ולקיחת פסק זמן מספקת לנו את הזמן הנדרש כדי לעבור ממצב של תגובה למצב של מחשבה נכונה.

כדי להתמודד עם הלבד עלינו:

• להכיר את המחשבות והרגשות שעולים בנו ברגעי הלבד.
• להכיר ולדייק את התחושות שהגוף שלנו חש באותם רגעים.
• לזהות את התחושות האלו בזמן אמת.
• לעצור הכל ולקחת פסק זמן.
• לקבל את ההחלטה הנכונה.

אין לי ספק שבמציאות קשה מאוד ליישם את הדברים אולם עדיין אני ממליץ לנסות את הדרך הזו, דרך שאם נתמיד בה נצליח לבנות בחיינו מציאות שונה ונכונה לנו, מציאות שתשקף חופש מהלבד, מציאות שהולמת את הרצונות שלנו.

ככל שנאפשר לעצמנו לעצור ברגע הנכון כך נשמור על עצמנו מעצמנו, כך נתנהל ממקום שנכון לנו ונעשה את הפעולות שאכן הולמות את מי שאנחנו, את הרצונות שלנו, הערכים שלנו ואת כל מה שחשוב לנו.

בהצלחה!

דן כהן 2C2B

לראות כדי להיות - אימון אישי ועסקי