תשע
בערב, שקט יורד על אתר הקרוואנים, פה ושם דלת נסגרת, כלים משקשקים, כלב
נובח, שיעול קצר....אנחנו מתארגנים לעוד לילה אחרי יום מפרך, עמוס בחוויות,
נופים, אטרקציות, אנשים, כבישים...
מפנים
את כלי האוכל, מקפלים את השולחן, פורסים את המיטה...לכל דבר יש מקום ברכב
הזה ורק אם פועלים בסדר הנכון המיטות יהיו מוכנות לשינה, הכלים יהיו נקיים
והחימום לקראת הלילה המקפיא בפסגות האלפים יעבוד.
דוי מניח את ערימת כלי האוכל לצד הקמפר והולך לפתוח את ברז הגז שנמצא בקצהו האחורי של הרכב.
השקט
הזה....אפשר לשמוע אותו כמעט...20 קרוואנים, מפוזרים ברחבי האתר בדממה
מוחלטת...השקט נחתך בקול רעש אדיר של כלים מתפזרים, צלחות, כוסות, סכו"ם.
דוי חזר לקידמת הרכב ובלי לשים לב דפק בעיטה לערימת הכלים שהניח שם כמה
רגעים קודם לכן. אספנו את הכלים והמשכנו בסידור הקמפר לשינת הלילה...מתים
כבר להניח את הראש ולעצום עיניים.
יצאתי
לאסוף את שני הכיסאות המתקפלים שנותרו בחוץ ו....עכשיו היה תורי לבעוט
בערימת הכלים ולפזר אותה ברעש גדול לכל עבר. שוב אספנו ושוב המשכנו
בהתארגנות...”צא שניה ותראה שהכבל מחובר לשקע החשמל הציבורי" אמרתי לדוי.
לא עברו שניה או שתיים ונשמע שוב כל נפץ חזק...הפעם היה ברור שמשהו נשבר.
הדלקתי את האור החיצוני...שלוש צלחות, שתי כוסות וקערה התרסקו והיו מפוזרים על המדשאה....
אז מה היה לנו שם ולמה החלטתי לכתוב מכל חוויותי בטיול המדהים דוקא על החוויה הזו?
תמרורי אזהרה, אנחנו ראינו שניים והתעלמנו מהם, ערימת הכלים ספגה שלוש בעיטות עד שהתרסקה...
תמרורי
אזהרה הם הסימנים שלנו שמשהו לא כשורה, שמשהו לא בסדר וכדאי שנתעורר,
נעצור ונשאל את עצמנו מה קורה במציאות ואיך אנחנו בוחרים להתנהג.
להתנהג ולא להתעלם!
מה ערכם של הסימנים האלו כשאנחנו מתעלמים מהם?
כדי שנהיה ערים לסימנים שבדרך, כדי שנוכל לשמוע לקולות ולתמרורים החשובים האלה שנקרים בדרכנו עלינו להיות קשובים ומחוברים למציאות.
בדיוק
כמו שנהג שרואה שלט אזהרה למפגע על הכביש בעוד חצי ק"מ ובוחר להמשיך לדהור
באותה המהירות, לחלוף על פני השלט הבא ועל זה שאחריו ולבסוף לעצור ממש
ברגע האחרון (אם יש לו מזל) רגע לפני שזה יהיה מאוחר מידי.
בפעם
הראשונה שקורה לנו משהו קשה לנו מאוד זהות שמדובר בסימן משמעותי או בתמרור
אזהרה שחשוב להתייחס אליו. בפעם השניה שקורה אותו הדבר או כמעט אותו הדבר
זאת נקודת ההתעוררות. זה הסימן עבורנו לעצור, מכאן זה כבר בידיים שלנו.
כשהאוטו
לא מניע בבוקר, כשהמשקפיים נופלות מהשולחן, כשאתם לא מוצאים איפה הנחתם את
המפתחות, כשבלי לשים לב אתם על 140 באיילון....והדוגמאות הן
אינסופיות...כשכל אלו קורים בפעם השנייה זה האות עבורנו לשים לב שמשהו לא
בסדר, שאיננו ערים לדברים, שהמציאות מספרת לנו משהו חשוב ושעלינו לתת עליו
את הדעת.
אז
היו ערים לסימנים שבדרך ולתמרורי האזהרה שלכם וחיסכו מעצמכם כאב לב, בזבוז
זמן, הוצאות מיותרות ועוד טרדות שייקחו מכם אנרגיות מיותרות.
אגב, למחרת עבדנו כמו שעון שווצרי, הכלים המלוכלכים נשטפו מייד והלקח נלמד אבל קצת באיחור 
זכרו את התמרורים ותנו להם מקום של כבוד, הם נורות האזהרה האישיות שלכם.
דן כהן -אימון אישי ועסקי
קוראים יקרים,
אני מזמין אתכם לבקר באתר שלי,www.2c2b.co.il – "לראות כדי להיות", ללמוד עוד אודותיי, להכיר את האימון המצולם, לקרוא רשמים של מתאמנים שחוו את המסע המיוחד ולהכיר את מוצרי האימון הנוספים שפיתחתי.
במידה ויש נושאים אישיים או עסקיים עליהם הייתם רוצים שאכתוב אשמח אם תפנו אלי בדוא"ל dancohen@013.net או בטלפון הנייד 054-6644177
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה