נתב"ג, חצי
שעה לחצות...מאות בני אדם מזדחלים בתורים ארוכים...עגלות ומזוודות מתערבבות אלו
באלו ובתוך כל זה האייפון שלי מחליט להחזיר ציוד, להאפיל מסך ולהפוך לחתיכת פלסטיק
שחורה, דוממת ומעיקה עמוק בכיס הג'ינס שלי.
המחשבות מתחילות
להתרוצץ בראש, מה לעשות, אולי למצוא שקע ולנסות להטעין, לא משנה שהטלפון היה על
100% לפני 2 דקות !!! מה יהיה, איך נסתדר בחו"ל בלי טלפון, בלי אינטרנט, אולי
בדיוטי פרי יש טכנאי??? אולי אקנה טלפון חדש, אולי ואולי...
ובינתיים התור
מזדחל לאיטו, ופעם בדקה אני משחיל יד לכיס, מציץ על המסך בתקווה, ומתבדה.
השעות חולפות ובראש
הפיוזים נשרפים בזה אחר זה. ואז, במטוס, אני מחליט להניח לו (כאילו שיש לי ברירה)
ומנצל שעתיים שלוש לשינה בדרך לברצלונה.
באחת עשרה בבוקר
כבר היינו בפתח חנות אפל בכיכר קטלוניה שבמרכז ברצלונה. ואני מתעניין,
מברר, מנסה למצוא פתרון לטלפון הסורר. והספרדים, באדיבות ובחיוך גדול קובעים לי
תור לבדיקת טכנאי ל"עשרים דקות אחרי חמש" (תרגום מדוייק).
ואני? אני יוצא
מאוכזב וכבר חושב על לחפש טכנאי פרטי שיצליח לתקן את הטלפון.
תוך שאנו צועדים
לאיטנו ברחובות העיר המדהימה הזו, אט אט חולפות לי המחשבות בראש, ואט אט אני משחרר
את המחשבות מהטלפון ומתחבר לחוויה המדהימה, לעיר היפיפיה הזו, לשדרות הרחבות,
להמוני האדם, לצבעים, לריחות, לטעמים....אני נוכח.
עוברת אולי שעה ואולי
שעתיים, ואני מוצא את עצמי ממלמל "אני עוזב את הטלפון, נסתדר בלעדיו
עד שנחזור" אומר ומתכוון לכל מילה.
והיד כבר לא בודקת,
העין לא מציצה והמחשבות...הן במקומות אחרים לגמרי.
ואז, אנחנו מחליטים
לפנות לסמטה צרה, אחת מעשרות רחובות צרים ומפותלים שמסתעפים משדרת הרמבלס, אנו
צועדים לאיטנו, מלקקים גביעי גלידה גדולים, ופתאום ככה ממש מולנו שלט ענק – "Mobile Phone – Sales & Service".
אני מסתכל על השלט, מסתכל שוב על השלט וחיוך גדול נמרח לי על הפנים.
כולנו אוחזים
במחשבות, אמונות, קשיים, בעיות ורצונות. אנו אוחזים ונמנעים מלשחרר, מנסים לשמור,
להגן ולשמר את כל מה שאנו רגילים אליו. האחיזה הזו באופן מפתיע לא רק שלא שומרת על
מה שרצינו אלא להיפך, פוגעת בנו, מגבילה אותנו ולוקחת אותנו לאחור.
אני לדוגמא, כל זמן
שהייתי עסוק בטלפון המקולקל לא אפשרתי לעצמי ליהנות ולחוות את העיר המדהימה על
צבעוניותה והשפע שהיא מציעה. הראש שלי היה עסוק בטלפון ובתיקונו בלבד. לא ראיתי,
לא הרחתי, לא טעמתי ולא חוויתי דבר.
הגוף שלי, פיזית
הסתובב ברחובות אבל התודעה שלי והמחשבות היו עסוקות בדבר אחר.
רק כשבחרתי לשחרר
את האחיזה ולהיות נוכח, לחוות, לחוש, להריח, לטעום, להרגיש התחלתי ליהנות מהטיול
והפתרון לטלפון המקולקל הגיע מאליו בלי שהייתי צריך להתאמץ ולהטריד את עצמי בשבילו.
עוד כמה ימים של חג
לפנינו, ובן ארוחה לארוחה, בין הילדים לאורחים, בין הסופר והבישולים חשבו קצת על
הדברים שאתם אוחזים בהם, על מה אתם יכולים לשחרר.
זכרו, האחיזה לא רק
שאין בה תועלת של ממש אלא להיפך, היא מזיקה לנו, מעוורת אותנו ומונעת מאיתנו להיות
נוכחים ולחוות את החיים כפי שהם על שלל הצבעים שיש בהם, הטעמים, הריחות, המראות
והתחושות.
ואם לא די בכך, אנו
נשקיע מאמצים וזמן מיותרים כדי למצוא את הפתרונות שאנו מחפשים ולא נמצא אותם, ניכנס
ללופ שכזה, נתאמץ עוד יותר וללא הואיל ורק נהיה יותר מתוסכלים.
הדרך הנכונה היא
לשחרר, להרפות, להיות נוכחים לכאן ועכשיו, לחוות את החיים ולאפשר לתודעה חופש ושקט
פנימי. השקט הזה והחופש הם כל כך חשובים והם אלו שיאפשרו לנו למצוא את מה שאנו
רוצים וצריכים.
מי לא יודע מה
אומרים למישהו שמחפש ומחפש משהו שהלך לאיבוד? תניח לזה ואז תמצא את מה שאתה מחפש.
והטלפון למי
שתוהה... תוקן עוד באותו היום..ואני למדתי שיעור חשוב בלשחרר ולהרפות ...
חג שמח
דן כהן – אימון מצולם אישי ועסקי
אז אם את או אתה בעלי עסק אני מזמין אתכם להתקשר עכשיו ולתאם איתי מפגש היכרות,
אני מזמין אתכם ליצור לעצמכם את ההזדמנות להתחיל ולעשות שינוי במציאות העסקית שלכם.
אני מזמין אתכם ליצור לעצמכם את ההזדמנות להתחיל ולעשות שינוי במציאות העסקית שלכם.
054-6644177
הפגישה נערכת אצלך בבית העסק ואינה כרוכה בעלות או התחייבות כלשהי!!!
קוראים יקרים,
אני מזמין אתכם לבקר באתר שלי,www.2c2b.co.il – "לראות כדי להיות", ללמוד עוד אודותיי, להכיר את האימון המצולם, לקרוא רשמים של מתאמנים שחוו את המסע המיוחד ולהכיר את מוצרי האימון הנוספים שפיתחתי.
במידה ויש נושאים אישיים או עסקיים עליהם הייתם רוצים שאכתוב אשמח אם תפנו אלי בדוא"ל dancohen@013.net או בטלפון הנייד 054-6644177
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה