יום ראשון, 15 באפריל 2012

העסק במשבר - יש מה לעשות!!!



שוב ושוב אני פוגש בעלי עסקים שמנהלים (או יותר נכון לא מנהלים) מערכת כספים מבורדקת, ותמיד תמיד עם אותם המאפיינים.

אין הפרדה בין החשבון העסקי לחשבון הפרטי, אין שום תכנון תקציבי, אין ניהול של מעקב תזרימי, (מושגים שאולי לחלק מכם לא בדיוק מוכרים), מחזיקים מספר כרטיסי אשראי, החשבונות בבנק נמצאים תמיד במשיכת יתר ובחריגה ממגבלות האשראי, צ'קים חוזרים, הלוואות מפה ומשם....

והתוצאה? עגומה!



ככל שהזמן חולף, הבלאגן הזה הופך להיות חלק אינטגרלי מהעסק, חלק שבו משקיעים את מלוא המרץ והזמן. כבר לא עובדים בשביל ליהנות ולהרוויח, כבר לא נותנים שירות בכיף ללקוחות, כבר לא נהנים מקפה וסיגריה עם ספק חשוב.

מצב הרוח ירוד ומבוקר ועד ערב עסוקים בלגלגל כספים מכיס לכיס, לכבות שריפות ולסתום חורים.

ואם נוסיף לכל זה גם התנהלות פזרנית, לא מבוקרת ומאוד לא אחראית בחיים האישיים הרי לנו מתכון מאוד בטוח לקריסת העסק. 

בעלי עסקים רבים נוטים להעמיס התחייבויות מחייהם הפרטיים על העסק, ויוצרים מצב בו העסק אמור לשאת על גבו שתי מערכות כלכליות מקבילות. העסק עשוי להיות ריווחי ומוצלח אך כאשר בעל העסק מעמיס עליו משקל הרבה יותר גדול מכפי שהוא יכול לשאת, העסק נכנס למשבר והתמוטטות היא רק עניין של זמן.

חיים, בעליו של עסק מצליח לשירותי גינון, החליט בעצה אחת עם אשתו להרחיב את ביתו. הרעיון הלך והתגבש ואיתו הצורך לגייס הרבה מאוד כסף לתהליך השיפוץ והבנייה. באופן טבעי חיים פנה לבנק שבו הוא מנהל את חשבון הבנק העסקי שלו. (לחיים אין חשבון פרטי ולאשתו חשבון בנק סגור מתקופת עבודתה כמורה)

הבנק "ברוחב לב נדיר" לדברי חיים, נאות להעמיד לרשותו אשראי גבוהה בצורת משכנתא והלוואה נוספת. לטובת ההלואה שיעבד הבנק את שלושת הרכבים של העסק ולטובת המשכנתא את המגרש והבית שעליו. סך ההחזר החודשי לשתי ההלוואות עמד על 17,500 ₪.

חיים רגיל לגלגל בין אצבעותיו סכומים גדולים, גדולים פי כמה מסכום ההחזר שקבע הבנק. לכן, בלב חפץ חתם על מסמכי ההלוואות ויצא לדרך שמח וטוב לב.

אט אט התברר שמשהו לא בסדר.

"מחזור העסקים ירד בצורה חדה" מספר חיים "היקף העבודה בכלל בירידה מתמדת ואילו ההוצאות לא משתנות"

התחלנו לעשות סדר ובנינו תכנית תקציבית לעסק של חיים, לצד התקציב בנינו גם תכנית תזרימית שמשקפת את כל ההתחייבויות הנוכחיות והעתידיות של העסק.

ככל שהתקדמנו בהכנת התקציב והתזרים הלכה והתבררה תמונה קשה. מצד אחד העסק של חיים עובד טוב, מחזור העסקים כמעט ולא ירד, והריווחיות טובה. מצד שני סך ההתחייבויות של העסק גדול ומידי חודש הוא הולך וגדל תחת נטל של ריביות, חריגות ופיגורים.

בבניית התקציב בודדנו את ההוצאות שקשורות באופן ישיר לעסק מול שאר ההוצאות. התברר כי כ-50% מהוצאות העסק הן הוצאות מימון לבניית הבית לרבות החזר ההלוואות.

במילים פשוטות – חיים העמיס על העסק שלו הרבה הרבה יוצר מכפי שהעסק יכול היה לשאת.

ההמשך היה קשה וכואב, אך כדי להציל את העסק, את מקור הפרנסה של המשפחה, נאלצו חיים ואשתו "לרדת מהעץ", למכור את הבית, לפרוע את ההלוואות ולקנות דירה גדולה ומרווחת בבית דירות יפה בפאתי העיר.

"אם היינו נפגשים שלושה חודשים מאוחר יותר, הסיפור היה אבוד" אומר חיים בכאב המלווה באנחת רווחה, " הייתי מפסיד את התחתונים ונשאר בלי העסק ובלי הבית"

המשך יבוא..

דן כהן

תגובה 1: