יום שבת, 24 באוגוסט 2013

מה עושים עם הלבד?



על הלבד כתבתי בבלוג הקודם  על ההרגשות שעולים בנו, על המחשבות שמציפות אותנו ועל התחושות הפיזיות שאנו חשים בגוף ושמתלוות להרגשות הללו. 

קשה להתמודד עם הרגשת הלבד, זו הרגשה קשה, מתסכלת, שיש בה עצב, לעיתים פחד ובעיקר חוסר אונים. שילוב הרגשות האלו נוכח בחיי היום יום שלנו,  ומשפיע עלינו בכל תחומי חיינו, אפשר לומר שאפילו מנהל אותנו.

כשאני אומר מנהל אני מתכוון לכך שהדרך שלנו לקבל את ההחלטות שנכונות לנו משתבשת, אנחנו מתעלמים מהרציונל, ממה שהמוח אומר לנו שנכון, מהרצונות היסודיים שלנו ופועלים ממקום של תגובה, ממקום של רגש במקום מחשבה. ועם הזמן מציאות החיים שלנו משקפת לנו תמונה לא נעימה, תמונה שונה מהתמונה שציירנו לעצמנו בראש.

תמונת המציאות אליה אנחנו שואפים, שמבטאת את מה שבאמת חשוב לנו, את מה שאנחנו רוצים מתרחקת מאיתנו ובמקומה מופיע מציאות אחרת, מציאות שלהרגשת הלבד יש בה ביטוי חזק יותר, שכביכול אומרת לנו, "זה מה יש".

בעקביות המקום שממנו אנחנו רוצים להתרחק רק הולך ומתקרב אלינו, עוצמת הרגשות, הכאב, העצב, התסכול וחוסר האונים מתגברת ואנחנו מוצאים את עצמנו כלואים במערבולות אינסופית שהכותרת שלה היא אחת – לבד, מה שהיה הוא מה שיהיה.



יש דרך לפרוץ את המעגל הזה, להתמודד איתו ולצאת ממנו למציאות אחרת.

הדרך הזו עשויה להישמע לכם הכי לא נכונה, אבל היות ושום דבר אחר לא עובד לנו אני בהחלט מציע לתת לה מקום ולנסות אותה, להפסיד הרי אין באמת מה, ובמקרה הכי גרוע נגלה ששוב חזרנו לאותה הנקודה.

לבד – לפרוץ את המעגל
אז אחרי שנתנו מקום ללבד וזיהינו את כל מה שקורה לנו, אחרי שהבנו אילו רגשות עולים בנו, אחרי שנתנו ביטוי למחשבות שרצות לנו בראש ורק אחרי שהצלחנו למפות מה הגוף שלנו מספר לנו ברגעים האלו, רק אחרי כל זה אנחנו עוברים לשלב הבא.

פריצת מעגל הלבד תתאפשר רק אם נשמור על ערנות מלאה ונצליח לזהות את נקודת המעבר בין המחשבות, הרגשות והתחושות ובין הפעולה שאנו נוקטים.

לדוגמא, לקוח ותיק מתאר את הרגשת הלבד שעולה בו כאשר הוא מגיע למשרד בשעת בוקר מאוחרת כאשר כל העובדים כבר מזמן טורחים על משימותיהם, הוא מוצא ערימה של ניירת על השולחן שלו, שורה ארוכה של מטלות ומשימות מביטות בו ממסך המחשב והטלפון לא מפסיק לצלצל. 

המחשבה שעולה בו היא "אני עושה הכל", "אף אחד לא יעשה במקומי", "זה רק אני שבאמת איכפת לו"...הרגשת הלבד מתחזקת ואיתה עולות מחשבות  של תסכול, ייאוש וחוסר אונים. 

הגוף שלו נדרך, הדופק עולה, הנשימות הופכות לקצרות יותר ומקוטעות והוא חש לחץ בחזה.

ואז, לא משנה כמה רגוע הוא הגיע למשרד רק לפני כמה רגעים הוא מתפרץ, מתחיל לחלק הוראות בצעקות, טורק טלפונים, עלול להשפיל עובד או שניים ואף לכתוב מייל עצבני וכעוס לשותפו בעסק או ללקוח שמייל ממנו במקרה התקבל באותם הרגעים.

דוגמא אחרת מתחום שונה לגמרי בחיינו, בחור שהיה בזוגיות עד לפני כמה חודשים מתעורר בבוקר לבית ריק. הוא קם מהמיטה, מצחצח שיניים ומוצא סביבו סימנים שמעוררים בו ומחזקים את תחושת הלבד. מברשת השיניים המיותמת של בת הזוג שהייתה, מגבת בודדה תלויה על ידית המקלחון, טקס הקפה המשותף של הבוקר שאיננו עוד, ושאריות הכלים במטבח. 

המחשבה שעולה בו היא, "אני בודד", "אין אישה בחיי", "אף אחת לא תרצה בי", "אני מסכן"....ברגעים האלו הרגשת הלבד גואה, המחשבות השליליות והרגשות מציפים את ראשו והפחד אוחז בו.

והתחושות שהוא חש קשות, הגוף שלו מתכווץ, הבטן מתהפכת, הנשימה נהיית כבדה והראש מתיחל לכאוב.

ואז, הוא ממהר להתקשר לידידה מהעבר שכבר מזמן לא דיבר איתה כי היא פשוט שיעממה אותו רצח ומנסה לקבוע איתה לקפה בהמשך היום, הוא מתעלם מסדר היום שלו ומתעסק בעיקר במציאת פתרון לבילוי בשעות הערב ואם אותה ידידה במקרה אינה זמינה הוא ממשיך הלאה לחבר שנשכח זה מזמן ואינו מוצא מנוח עד שיש לו תכנית סגורה לערב.

נקודת המעבר בין מה שעולה לנו בראש ובגוף לבין התגובה היא נקודת הפריצה ממעגל הלבד.

היכולת שלנו לזהות אותה מותנה במידת ההכרות שלנו עם הגוף שלנו, לזהות את המחשבות והרגשות בזמן אמת זה קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי, לזהות את התחושות שעולות בגוף שלנו זה סיפור אחר לגמרי, אותן קל לזהות ובמיוחד אם מכירים אותן.

לקחת פסק זמן
ברגע שאנחנו מזהים את התחושות שעולות בנו בראש זו ההזדמנות שלנו וכרגע אולי ההזדמנות היחידה לפרוץ מהמעגל. אם נצליח ברגעים האלו לעצור הכל, לקחת שהות ולו קצרה ורגעית, אז נצליח לעשות שינוי.

העצירה יכולה להתבטא במספר נשימות עמוקות, בעמידה על הרגליים והתמתחות, בשתיית כוס מים, בצעידה קצרה ובעצם בכל פעולה אחרת שאינה קשורה באופן ישיר למה שקורה לנו. ושכל אחד יבחר מה מתאים לו ומה נכון לו ברגעים האלו והעיקר שניקח פסק זמן של כמה רגעים.

העצירה הזו היא כל מה שדרוש לנו כדי להפעיל את הראש ולא לפעול כתגובה מהבטן לרגשות ולמחשבות.
לפעול מהראש זה אומר לבחון את המציאות באופן רציונאלי, להעלות אפשרויות נכונות לפעולה, לבחון אותן, לקבל החלטה שנכונה לנו ולהוציא אותה לפועל.

אז איך מתמודדים עם הלבד?
עצירה ולקיחת פסק זמן מספקת לנו את הזמן הנדרש כדי לעבור ממצב של תגובה למצב של מחשבה נכונה.
כדי להתמודד עם הלבד עלינו:

  • להכיר את המחשבות והרגשות שעולים בנו ברגעי הלבד.
  • להכיר ולדייק את התחושות שהגוף שלנו חש באותם רגעים.
  • לזהות את התחושות האלו בזמן אמת.
  • לעצור הכל ולקחת פסק זמן.
  • לקבל את ההחלטה הנכונה.
אין לי ספק שבמציאות קשה מאוד ליישם את הדברים אולם עדיין אני ממליץ לנסות את הדרך הזו, דרך שאם נתמיד בה נצליח לבנות בחיינו מציאות שונה ונכונה לנו, מציאות שתשקף חופש מהלבד, מציאות שהולמת את הרצונות שלנו.

ככל שנאפשר לעצמנו לעצור ברגע הנכון כך נשמור על עצמנו מעצמנו, כך נתנהל ממקום שנכון לנו ונעשה את הפעולות שאכן הולמות את מי שאנחנו, את הרצונות שלנו, הערכים שלנו ואת כל מה שחשוב לנו.

בהצלחה!



לראות כדי להיות - אימון אישי ועסקי


                                   


אין תגובות:

פרסום תגובה