יום חמישי, 25 באפריל 2013

מה "הפרפר" של הנרי שרייר עושה אצלי בבלוג?





ירושלים, שבת של חורף, הרוח חודרת מבעד למסגרת חלונות העץ בשריקה חרישית. גיל 10 או אולי הייתי כבר בן 11, אני סורק בעיני את מדפי הספרים העמוסים, מופתע למצוא בירכתי הארון המאובק ספר מוזר.

ספר קטן שהצליח לחמוק מעיני בחיפושיי האינסופיים לשוקע בעולם המילים. אולי זו תמונת הכריכה ששלחה אותי לשיעורי הטבע המשמימים עם המורה מאירה, אולי זה בגלל שהספר היה בקצהו של המדף ומעט מוסתר מאחיו הגדולים בעלי הכריכה הקשה, אולי זה רק מקרה ואולי..אולי הספר הזה פשוט חיכה לי שם, חיכה ליום שאהיה מוכן בשבילו.

האמת, קראתי כבר את כל האחרים והקור המקפיא שבחוץ לא הותיר לי ברירה, שלפתי אותו מהמדף, נשכבתי על השטיח לצד לקי כלבת הזאב המדהימה שלי ושקעתי בעולם חדש.

רק דקה או שתיים חלפו ואני כבר מנותק, גומע את המילים במהירות ובשקיקה...השעות חלפו, ואני ממש באותה התנוחה שקוע, מרותק. נדמה לי שבאותו הערב סיימתי לקרוא אותו, אחרי מרתון קריאה של שעות, סיימתי והנחתי את הספר לצידי, סגור. 

"פרפר" של הנרי שרייר ספר ענק ששינה את חיי.

הנרי שרייר נכלא באחד מבתי הכלא הקשים והמבודדים של אותה התקופה, באי השדים, אי באזור גינאה החדשה.

סיפורו של שרייר מאפשר הצצה נדירה לעולם הפנימי שנמצא בתוכנו, עולם חופש המחשבה, חופש הרצון, חופש הבחירה ומעל לכל החופש להיות מי שאנחנו. 

גם במרחק אלפי ק"מ מכל יבשת נאורה, גם מאחורי סורג ובריח, גם בתא של צינוק שגודלו כגודל ארון מתים, את החופש הפנימי שלנו אי אפשר להגביל, אי אפשר לכלוא.

שרייר שרד את המציאות האיומה, יכל לקשיים שרבים לפניו ואחריו לא שרדו והיה הראשון ואולי היחיד שבניגוד לכל הגיון אנושי הצליח להימלט מהתופת, לעבור שורה של מדורי גהינום ולזכות בחופש שכל כך ייחל לו וכל כך האמין בו.

כילד, הסיפור הזה לא הניח לי, נדמה לי שקראתי אותו אולי 10 או 15 פעמים, והשבוע החלטתי לקרוא אותו שוב.

אחד הקטעים שריתק אותי מספר על כליאתו בצינוק למשך חודשים. שרייר מתאר את המחשבות שעברו בראשו, את הדמיונות, את תוכניות הבריחה. גופו נעול בארון מתים בעוד נשמתו מרחפת כפרפר חופשי.

כשסיים לרצות את  ימי הכליאה בצינוק החשוך ויצא מהתא נדהמו הסוהרים לראותו שפוי, מדבר לעניין, גאילו ביקר בתא 10 דקות.

"פרפר", סיפור חיים שיש בו השראה, אמונה פנימית, כוח רצון ומעל לכל חופש פנימי.

היום, אחרי כל כך הרבה שנים אני מבין את מה שאז חמק ממני, את מה שכל כך קסם לי בסיפורו המדהים, אני מבין את מהות החופש הפנימי שלי, את עוצמת החופש הפנימי של כולנו.

להיות מאמן עבורי זוהי זכות, זכות ללוות אנשים שמוכנים להישיר מבט אל מציאות החיים שלהם, להציב סימני שאלה ולבחור לעשות שינוי. אני מוצא את הקושי העצום שטבוע כמעט בכולנו, הקושי להשתחרר מעולם שלם של מחשבות ואמונות ומאינסוף תפיסות עולם שמגבילות ועוצרות אותנו, מתעתעות בחופש, בחופש הפנימי שלנו.

בזכות הבחירה שלי לחיות בחופש, בזכות האמונה שהחופש שלי אינו תלוי בדבר מלבד בעצמי, בזכותם אני נמצא בדיוק במקום בו רציתי וחלמתי להיות, מגשים את הדרך שלי.


את החופש שהנרי שרייר מתאר בין דפי "פרפר" כל אחד מאיתנו יכול לחיות, את החופש הזה כל אחד מאיתנו חייב לעצמו. 

דן כהן 2C2B
לראות כדי להיות - אימון אישי ועסקי


2 comments: