יום ראשון, 7 באוגוסט 2016

לא מפחדת מהחושך

בימים הראשונים שאחרי הפרידה הכל נראה שחור, אפל כזה, עצוב, ובעיקר כואב, כואב מאוד. לאט לאט השמים התבהרו, הימים נראו קצת פחות נכלוליים, העצב נדחק וכמעט שנעלם, השמש חזרה להעיר את חייה.

והיא ממשיכה בחייה, מחלקת את זמנה בין בית לעבודה, בין הילדים לקצת בילויים, בין חברות למחזרים ולדייטים, את המלתחה הישנה החליפה, לשיער הוסיפה גוונים, המצב הכלכלי לא משהו אבל עדיין מאפשרת לעצמה לחדש ולהתחדש.

יום רודף יום, שבוע רק מתחיל וכבר נגמר, הפרידה ההיא הולכת ומרחקת, כמעט שנעלמת באופק החיים. ויש ימים שהכמעט הזה פוגש אותה בכל כוחו, זה יכול לתפוס אותה באמצע היום בעבודה, ויכול גם לבוא לביקור אחרי אורחת ערב כשהיא בעין אחת מזפזפת בין הערוצים ובשניה סורקת את הפייסוש. ואז ברגע אחד הכל נראה שחור, השחור הזה משתלט, הופך את מצב הרוח, מאפיל את היום ובעיקר מעורר המון מחשבות ותהיות. 



והכי גרוע, החלטות שקיבלה בעבר שום עולות על הפרק, תובנות שאליהן הגיעה נשכחות, דלתות שסגרה באומץ והתרחקה מהן בטחון מתקרבות ורוצת שוב להיפתח. הבלבול משתלט עליה, ואוטוטו היא כבר עושה צעד ענק לאחור, בלי מחשבה של ממש, בלי שבאמת היא רוצה, אלא רק בגלל שהכח הזה משתלט עליה, הוא מרגיש חזק מידי, סוחף מידי והיא לא מצליחה להתנגד לו.

קשה, קשה מאוד להתמודד עם הרגעים האלו וכן זה נראה לפעמים בלתי אפשרי, השיח הפנימי בין ההגיון לרגש גועש וסוער, ההיגיון לא ממש מצליח להביא את עצמו, הרגש דוקא כן, מאוד.

ובתוך כל הסערה הזו הגוף גם גועש וסוער, הבטן, הלב, הראש, הגב מתחילים לדבר, כאבים דפיקות לב, מחנק, עצב, בכי, כולם ביחד או חלק מהם מהווים אינדיקציה מדוייקת שהסערה החלה. ודוקא התחושות הללו, אלו האיתותים שמהווים תמרור של אזהרה, אלה הסימנים שאם לא נעצור את עצמנו בכל הכוח, אם לא נכריח את עצמנו לחשוב כמו שצריך, נחליק במדרון הכואב ומהר מאד נמצא את עצמנו במקום שהכי התרחקנו ממנו.



אם נעצור, אם ניתן לעצמנו צ'אנס לחשוב, אם אפילו נשתף אדם קרוב בקושי שאנו חווים, נוכל להשתלט על עצמנו, נוכל להתמודד נכון ובאומץ עם הרגש, נוכל לבחור בדרך שבאמת מתאימה ונכונה לנו.

חשוב לזכור, האפלה הזו מגיעה בגלים, התמודדות נכונה ברגעים הנכונים והגל הזה יחלוף מעלינו, ובעוד יומיים שבועיים או חודשיים יגיע גל נוסף ושוב נתמודד ושוב נעצור ושוב הוא יעבור מעלינו. והגלים האלו יחלשו, ועוצמתם תקטן ועם הזמן נוכל להסתכל לאחור בגאווה על הדרך שבחרנו ללכת בא והלכנו בא באומץ ובנחישות.

ימים טובים

דן כהן - מאמן אישי ומנטור עסקי


דן כהן - מאמן אישי  2C2B



אין תגובות:

פרסום תגובה